כבר חמש שנים שהקבוצה מהבירה לא מצליחה לנצח את יריבתה השנואה ביותר, ליתר דיוק - 12 משחקים ברציפות.
במשחק שהתקיים הערב (ראשון) באצטדיון טדי הריק מאוהדים, שוב הייתה ידה של סכנין על העליונה כשניצחה את בית"ר ללא הרבה מאמץ.
משחק מול סכנין אינו דבר של מה בכך עבור האוהדים הירושלמים. לכל משחק בין שתי הקבוצות הללו מגיעים האוהדים הירושלמים וגם אלו של סכנין בשיא כוחם, אם תרצו - כמו למלחמת עולם. מה אין במשחק בין השתיים? יריבות פוליטית, ספורטיבית ודתית.
אז מה התירוץ הפעם? במשחקים הקודמים בין השתיים הייתה זו הטענה כי הלחץ שמונח על כתפי השחקנים משתק אותם, אחר כך נטען כי היריבות הזולגת מעבר לספורטיביות היא שפוגעת, ועכשיו ללא 20,000 צופים שוב מדברים על האוהדים, או יותר נכון על חסרונם.
אם מדברים על האוהדים החסרים צריך לבוא בטענות אך ורק לבית הדין של ההתאחדות לכדורגל. נראה שבבית הדין החליטו להוציא את החשק מכדורגל ישראלי העונה, כשבצעד לא מובן פוסקים שוב ושוב על עונשים הזויים ומגמתיים, כאלה שפוגעים במועדונים ולא באוהדים שמתפרעים. נראה שבבית הדין של ההתאחדות לכדורגל בחרו להילחם באלה שהם יכולים להם - קבוצות הכדורגל. הם מפחדים?
במשחק בין שתי קבוצות כל כך שונות ושונאות, עם אלפי אוהדים, היה זה יכול להיות מסר של שלום וספורטיביות טהורה לשחק באצטדיון מלא. היה זה יכול להיות ניצחון הספורט על פני הפוליטיקה, ניצחון שאין בו מפסידים. אך בית הדין בפסיקתו ההזויה בחר צד - לא לשלום, כן לאפליה ולחוסר הספורטיביות.
ואולי בית הדין של ההתאחדות לכדורגל דווקא חס על אוהדי בית"ר? כי משחק כל כך מביש וחלש של השחקנים בצהוב לא נראה פה כבר זמן רב. אולי זה כתוצאה מהשקט ששרר ביציעים, אולי זוהי ירידה אחרי משחק רווי שערים בשבוע שעבר, אבל אף שחקן ירושלמי לא בא הערב לעבודה.
אז אלימות לא הייתה בטדי הערב, גם לא כדורגל גדול של הקבוצות. ובכל זאת, כמו בחמש השנים האחרונות - סכנין מנצחת בירושלים. 2:1 מצמד שערים של מוחמד גדיר.
אחרי ההפסד, בית"ר במקום החמישי עם 30 נקודות, 3 פחות מזו שתפגוש במחזור הבא ביום ראשון - מכבי פתח תקווה.