הלב נקרע. הילדה אדל ביטון הובאה למנוחות בצהריים (רביעי) ביישוב יקיר שבשומרון, מקום מגוריה.
אדל בת ה-4 שנפטרה אמש בעקבות הסתבכות של דלקת ריאות, נפצעה לפני כשנתיים באורח אנוש בפיגוע זריקת אבנים ומאז לא התאוששה.
''ילדה יקרה אהובה שלי, אוצר שלי, נשמה אמיתית, חיים שלי", אמרה האם, אדווה ביטון, בבכי. ''כל כך קשה לי לדבר עליך בלשון עבר. ב-ג' ניסן נרצח גופך בידי בני עוולה, אך נשמתך המשיכה לפעום. לא ידעתי מה יהיה בסוף המלחמה, עברנו תקופה קשה של ייסורים שאני לא מאחלת גם לשונאים, ולי היה ברור שאנו נלחמות יחד.
''לא נתנו לך סיכוי אך לא ויתרת לאיש. לא הסכמתי שיגידו שאת לא שומעת או לא מבינה ואת הוכחת לי שאת שומעת ומבינה. לא ויתרת לוחמת שלי. בני העוולה לא לקחו את יופייך גם לאחר הפציעה".
האם הוסיפה כי "בורא עולם נתן לי מתנה ענקית שזיכתה את עם ישראל. אדל שלי את כל עולמי. אתמול ראיתי את סבלך, נאבקת בכל נשימה. כשהעלו אותך לטיפול נמרץ אמרתי לקדוש ברוך הוא - או לחיים או למוות, די לסבל שלך. הקדוש ברוך הוא החליט לקחת אותך אליו".
רפי, אביה של אדל, נפרד מבתו ואמר כי "צריך לטפל בכל מי שזורק אבן גם אם הוא קטין, דרך ההורים. ריבונו של עולם כמה התחננתי אליך, אמרתי לכולם שאני מסוגל להתמודד עם הכול רק לא עם הריק. העצב והיגון יאכלו אותי. המחשבה שלא אוכל עוד לחבק את אדל הורסת אותי. צירפת אותי למשפחת השכול, ואני אספר לך משהו שאת לא יודעת ולא מכירה - הכאב הוא בלתי נסבל".
"מה אעשה בלעדיך? הכול אני מוכן רק לא לריק הזה, אבל עכשיו את למעלה ומי יטפל בך? אני לא סומך על אף אחד. אולי את שם מפחדת. לנצח אזכור את פניך ואת נשימותייך. אתה, ריבונו של עולם, הבאת אותי למצב הזה ואתה היחיד שתוכל לעזור, או שתיקח אותי או שתחזיר לי את אדל, אדל - קטנה שלי, גוזל שלי. נגזר עלינו חיי עצב ואני אומר: אני פותח שעון חול עד שאצטרף אליך או עד שתשובי אליי. האובדן הוא מוחלט", הוסיף האב בכאב.
רבה של צפת הרב שמואל אליהו ספד לאדל הקטנה ואמר כי "ביום הזה כולנו משפחת ביטון. אף אחד לא יכול להישאר אדיש כשהוא רואה תינוקת כל-כך קטנה שוכבת מול עינינו. האנשים שרצו לרצוח אותה רוצים לרצוח את כולנו. כולנו בוכים על הסתלקותה של הילדה ובאנו לחזק את משפחת ביטון. עם ישראל חי".
רב השומרון הרב אליקים לבנון אמר "אנחנו לא צמאי נקמה, אנחנו צמאי חיים. אבל צריך לדעת להרים יד נוקמת, לא אנשים פרטיים, אלא משטרת ישראל, צבא ההגנה לישראל, מדינת ישראל. נמשיך להוסיף חיים, נגרש את הרוע''.
ראש המועצה האזורית שומרון, גרשון מסיקה, אמר ''הבטנו בך נאחזת בחיים, נלחמת עם הורייך. האמנו כולנו שתשובי לחיים תקינים. כולנו התפללנו וקיווינו אבל התאכזבנו. אני מצדיע להורים על המאבק. אנו נפרדים ממך בטרם עת. נשמה גדולה בגוף קטן, בחייך הקטנים לימדת אותנו שיעור''.
יו״ר הכנסת, יולי אדלשטיין, אמר כי בפרק חייה הקצר, מלא התהפוכות, נתנה אדל שיעור גדול לעם ישראל. "משתאים ונפעמים הבטנו בך, נאחזת בחיים, לאחר אותו לילה מר ונמהר, כשנקלעתן, אמך ואת, לפיגוע האבנים הקשה, הקטלני״.
באשר לקריאת הוריה של אדל לעם ישראל לבוא להלוויה אמר אדלשטיין: ״נדמה לי, שהקריאה שלכם לעם ישראל ללוות את אדל ברגעיה האחרונים, היא גם קריאה - להניח את המחלוקות והאידיאולוגיות, ולו לשעה קלה. לזכור ולהזכיר שאתם, אנחנו, תושבי יהודה ושומרון- חלק בלתי נפרד מישראל – בטוב וברע. אנחנו ואתם- זו ישראל. ישראל היפה, החלוצית, המעורבת. ישראל שיש בה ערבות הדדית ודאגה כנה לזולת, כפי שראינו למשל ביישובכם, לאורך התקופה הזו.
''ההתיישבות היא עצמה ובשרה של הישראליות היפה, חלק בלתי נפרד ממרקם החיים, מהלב הפועם של עם ישראל באשר הוא, וממש לא משנה אם הוא יושב ממזרח או ממערב לגוש דן. לב כולנו פועם יחד, ברגעי ההתרוממות - כמו גם ברגעי יגון״, דברי יו"ר הכנסת.
שר הכלכלה נפתלי בנט (הבית היהודי) ספד גם הוא לאדל. ''אדל היקרה, ילדה קטנה ולוחמת גדולה. באנו להיפרד ממך. אבל מה אומרים על קבר של ילדה בת ארבע? מה אומרים על קבר של ילדה שחצי מחייה לומדת ללכת, ובחצי השני מנסה לחזור ללכת? מה אומרים על קבר ילדה שחצי מחייה למדה לצחוק, ובחצי השני של חייה הקצרצרים נלחמה כדי לחייך?
''אני לא רוצה לדבר היום על המחבלים, רוצחי התינוקות בכבישים, בעזרת מכוניות, או אבנים, או סכינים. אני לא רוצה לדבר על חיות אדם בהלוויה של מלאך. אני רוצה לדבר על האהבה לה זכית. מעם ישראל, מהמשפחה, מהחברים, כשביקרתי אצלך ראיתי משפחה לוחמת, לוחמת לחיים. לוחמת לשפיות. לוחמת לנורמליות. זכית אדל לקבל בארבע שנים אהבה שאנשים לא זוכים לקבל בארבעים שנה''.
בנט סיפר על ''מאבק ארוך ומלא בתעצומות נפש שלך, של רפי ואדווה ההורים המדהימים שלך, של האחים שלך מוריה, אביגיל ונעמה, והאח החדש אחיה, ושל הקהילה המחבקת הנמצאת כאן, קיבלת עוד שנתיים של חיים. איך לומדים להעריך כל שניה בחיים קצרים כל כך אדל, איזה שיעור בפרופורציות את נתת לנו''.
יו"ר הבית היהודי פנה לנוכחים בהלוויה, ''קהל יקר. מאבק ההישרדות של אדל בת הארבע נגמר. הפסדנו בו. אבל המאבק ההירואי האמיתי של אדל הגיבורה והמשפחה שלה הוא המאבק על השמחה. על המשך החיים. בקרב הזה אנחנו מנצחים, אנחנו בוכים ומנצחים.
''אני מגיע עכשיו ממפגש בישוב עלי ולצד הכאב העצום אני רואה את התקווה ששום אבן לא תכבה. כן, אנחנו נמשיך לגדול ולהתפתח ולבנות ולנטוע, לא בהתרסה ולא כנקמה, אלא כמו שלימדת אותנו אדל: באהבה, ועוד אהבה ועוד אהבה. באהבת ה', באהבת הארץ, באהבת האדם. הרבה מן האור יציף וישטוף הרבה מן החושך, עד שימחה ה' דמעה מעל כל פנים''.
