עונת ההחלפות. נראה שבכל העונות האחרונות הן בליגת העל שבכדורסל והן במקבילתה מהכדורגל, לא הייתה תחלופה כל כך גדולה בקבוצות השונות.
אם בענף הכדורגל עניין ההחלפות עוד מפוקח משהו, לפחות בכל הקשור לשחקני הקבוצות השונות, כאשר לשם כך ישנה אפשרות לחילופים רק בשתי חלונות המיועדים לכך - בקיץ ובתחילת החורף, קרי חודש ינואר, אזי בכדורסל המצב שונה לגמרי.
החוק היחידי שמונע מהקבוצות בליגת הכדורסל לעשות חילופים תכופים ורבים, הוא בגדר מספר הזרים שמותר לרשום למשך כל העונה בקבוצה, מספר שעומד על שבעה שחקנים זרים, ללא שום קשר אם השחקן משחק בקבוצה או שכבר עזב במהלך העונה.
אחרי שרק אמש החתימו בהפועל תל אביב ובגלבוע גליל את שחקנם הזר השביעי של הקבוצה העונה, הגיע היום תורה של הפועל אילת לעשות שינוי. הדרומיים שכבר הגיעו למכסת שבעת הזרים המותרים, חשבו על שינוי הכרחי לעשות כשהשינוי האחרון בהחלט שאפשרי הינו בעמדת המאמן.
דן שמיר המוערך, מפנה את מקומו לטובת אריק שיבק, מי שאימן עד לפני שנה את נבחרת ישראל בכדורסל והיה מועמד ללא מעט קבוצות בחודשים האחרונים בליגת העל שבכדורסל.
יש לציין, שמיר הוא אמנם מאמן בעל שיעור קומה כשזכה לאמן ברמות הגבוהות ביותר של אירופה כששימש עוזרו של אטורה מסינה האגדי, אך את העונה הנוכחית התחיל בצורה נוראית. אילת, שהעמידה תקציב וסגל שחקנים מרשים למדיי הייתה צריכה להיות במעלה הטבלה, ולאחרונה לא רק שלא עשתה זאת אלא אף הציגה משחקים רעים ביותר.
בתחילה אילת החליפה את שחקניה הזרים, אך נראה היה שהבעיה היא לא בעמדות שעל הפרקט כי אם בזו שעל הקווים - עמדת המאמן. אל השיא שלו הגיע שמיר כשבחר לפתוח במשחק חצי גמר גביע המדינה בכדורסל ביום שני האחרון מול הפועל ירושלים, עם שני שחקנים שלא בכושרם הטוב ביותר - החלטה שהביאה לביקורת רבה על המאמן המוכשר.
למה התחלופה כל כך גדולה? מעבר לסיבה הפסיכולוגית, נראה שבמרבית הקבוצות מודים כי לא בנו את הקבוצה בצורה הטובה ביותר, לעיתים החילופים עוזרים ולעיתים שלא. מה יהיה באילת? נחכה לראות במשחקים הקרובים.