בזמנו הפנוי נהג לחלק לפוקדים את המקום חוברות חיזוק של הרב אליעזר שלמה שיק, מנהיג חסידי ברסלב ביבנאל, והשתדל לשוחח איתם דיבורי אמונה.
באחד הימים הגיע לבית המדרש יהודי שאינו שומר מצוות, שביקש להכין לעצמו כוס קפה במקום. אברהם פנה אליו ושוחח איתו כהרגלו, תוך כדי שהוא משפיע עליו דיבורי חיזוק ושמחה. במהלך השיחה ביניהם שאל: "האם כבר הנחת תפילין הבוקר?"
"הבוקר?!" צחק הלה, "לא הנחתי תפילין אף פעם".
תשובתו זעזעה את אברהם והוא החל לדבר איתו על חשיבות המצווה.
האיש אמר שאינו יודע איך מניחים תפילין, אבל אם יקבל מאברהם הבטחה שזו תהיה סגולה להתחתן, יסכים להניח. הוא סיפר שהוא גרוש, וכבר כמה שנים מחפש אישה מתאימה ולא מצליח. אברהם הסביר שכל מצווה שאדם עושה בוודאי מקרבת בעבורו את הישועה, ולפיכך בוודאי שמצוות הנחת התפילין תשפיע עליו לטובה וגם תועיל למציאת הזיווג. האיש הסכים, ולראשונה בחייו הניח תפילין וקרא קריאת שמע.
במהלך השיחה שהתפתחה ביניהם, גילה אברהם ששמו של היהודי מוטי, והוא מהנדס בכיר בחברת בנייה. לאחר כמה דקות הם נפרדו, אברהם חזר לתלמודו ומוטי חזר לעבודתו שהייתה בקרבת מקום.
למחרת חזר הסיפור על עצמו - מוטי הגיע להכין קפה, הניח תפילין וקרא קריאת שמע. כך הפך הדבר לריטואל קבוע במשך תקופה ארוכה. הקשר בין השניים הלך וגבר, ומדי פעם הציע אברהם למוטי להתחזק בדבר נוסף. פעם היה זה בטבילת מקווה ופעם אחרת הזמין אותו לשבות עם הרב מיבנאל שהגיע לאחד מביקוריו בישראל. מוטי הבטיח שיחשוב על כך.
יום שישי הגיע ואברהם יצא לכיוון העיירה יבנאל שבגליל. שבת ביבנאל הייתה בשבילו שבת של קורת רוח גדולה, מעין עולם הבא. התפילות, הדרשות, הניגונים והשירים, האחדות בין תלמידי הרב, כשלא משנה מה מוצאו או עדתו של האחר, כולם באים בערגת קודש להתחזק מהרב ולקבל ממנו עצות חכמות בכל תחום בחיים. למרות שהיה זה חודש אב, הייתה תחושה של הימים הנוראים, אווירה של דבקות בקדוש ברוך הוא, דיבוק חברים ואמונת חכמים.
לאחר תפילת שחרית נעמדו המתפללים והאורחים שבאו מרחוק בתור ארוך כדי לזכות ולומר "שבת שלום" לרב, ולנסות לשמוע ממנו כמה מילים של עידוד וחיזוק.
אברהם עמד והמתין לתורו. לפתע גילה שלידו עומד לא אחר מאשר ידידו מוטי המהנדס מתל אביב! מוטי התרגש לפגוש אותו, וסיפר שהגיע ליבנאל כי מאוד חשוב לו לזכות בברכה להתחתן בקרוב.
חלפו מספר דקות עד שהגיע תורם. מוטי ניגש ראשון ואמר: "שבת שלום, 'כבוד הרב תברך אותי ש..."
"שאני אברך אותך?!" קטע הרב את דבריו, "אני רוצה שאתה תברך אותי!"
אברהם וכל הסמוכים נדהמו לשמע דברי הרב. הם חשבו שלא שמעו היטב.
"הגעתי עד לכאן כדי לזכות בברכה של הצדיק להתחתן", טען מוטי, "מי אני שאוכל לברך אותך?!"
הרב הסתכל עליו, הגביר את חיוכו ואמר: "קודם אתה תברך אותי, ולאחר מכן אני אברך אותך".
מוטי הסמיק מהתרגשות ואיחל: "שתהיה בריא ושיהיה לך כל טוב!"
לאחר מכן ברכו הרב: 'שתזכה להיות דבוק בצדיקים ולהקים בית נאמן בישראל!'"
מוטי יצא נרגש ומופתע מבית המדרש וסיפר לידידו עד כמה הרב נכנס אל לבו והשפיע עליו עמוקות. במהלך השיחה בין הידידים התברר לאברהם שחברו הגיע ליבנאל במהלך השבת עם רכבו ואפילו לא ידע שזה אסור...
"החניתי את הרכב ליד בית הכנסת ואף אחד לא העיר לי. להפך, קיבלו אותי מאוד יפה", סיפר מוטי בתמימות וקיבל בתגובה הסבר על חשיבות שמירת השבת.
חלפו כמה חודשים שבמהלכם מוטי הוסיף להתקדם בשמירת תורה ומצוות. אז הכיר אישה בעלת תשובה כמוהו והשניים הקימו בית נאמן בישראל.
לאחר החתונה נפגש מוטי עם אברהם וסיפר לו: "תדע לך, שהרבה חיזוק ועידוד שאבתי מהקונטרסים של ברסלב שנתת לי בתחילת הדרך, אבל אם אשים את האצבע על הנקודה שהכי חיזקה אותי - זה היה המפגש עם הרב ביבנאל פנים בפנים. הרגשתי איך העיניים שלו יורדות לתוך הלב שלי וממיסות את האבן שהצטברה שם במשך השנים. גם אם הייתי מתכנן חומת ביצורים עבה היא לא הייתה מסוגלת לעמוד בפני מבטו. הוא נכנס לי עמוק לתוך הלב ומאותו רגע הרגשתי שיש לי כוחות אחרים להתמודד במאבק היומיומי, כוחות כאלה שבזכותם אני עומד עד עכשיו בגבורה מול כל הניסיונות הקשים של החיים".
ליצירת קשר לסיפור בעל מסר יהודי שחוויתם: odedm@neto.net.il