לפני שלוש שנים, בנסיעה בכביש 1 באמצע יום רגיל, קיבלתי טלפון. "תצטרף אלינו", ביקש הקול בצד השני.
זה היה אורי אורבך, אז סגן יו"ר הכנסת וחבר כנסת במפד"ל החדשה. ומשם הכול התחיל.
עברנו עשרות שיחות שבהן אורי שיכנע אותי בדרך הישירה והאמיתית שלו, בעיקשות ובנחישות שעלינו להיכנס ולבנות יחד בית יהודי, מפלגה שאז לא עברה בסקרים את אחוז החסימה.
בשנים האחרונות אורי סבל מבעיות בריאות קשות, אבל אף פעם לא הראה את הסבל שלו. הוא היה מקבל אלפי פניות ועונה אחד אחד לאנשים שביקשו את התייחסותו. הייתה לו היכולת לגעת באנשים מהמקום הכי לא מתחנף שיש, ודווקא בגלל זה מילותיו היו שוות זהב. גם אני מצאתי את עצמי מתייעץ עמו בסוגיות החשובות ביותר, ומקבל בכל פעם זווית מעניינת אחרת של הסתכלות, ובעיקר פרופורציות.
פרופורציות זה שמו השני של אורי שהכרתי. הביטוי "ביג דיל" היה שגור על לשונו כל הזמן, ויחד עם החיוך המוצנע היה חלק בלתי נפרד ממנו. מאחורי המילים הבטוחות עמד אדם ששזר אותן אחת לאחת, שעבד על תיקון עולם בכל רגע שהיה יכול.
הרב קוק כותב בשמונה קבצים: "ביושר הדעת ובמידות טובות, יש יותר אמונה ודבקות א‑להית מבאמונה דיבורית וציורית רגשנית".
אורי היה קודם כול סמל של יושר. הישרות שהוא הפיץ לכל עבר עשתה כל מילה שלו לפנינה. את מעשיו עשה לרוב מאחורי הקלעים ובשקט האופייני לו. מדי בוקר היה מגיע בין הראשונים לכנסת ועושה מלאכתו נאמנה, שוזר חלומות.
הוא היה הלוחם הגדול למען ארץ ישראל. עמד בפרץ מול חבריו בתקשורת בצורה חד משמעית, אבל תמיד עשה זאת בחן ותמיד הצליח שדבריו יהיו נשמעים.
הוא היה הלוחם הגדול למען תורת ישראל, בזכותו גדלה הבית היהודי והגשימה את חלומותיו. יחד קיבלנו את היכולת לתרום למדינה דרך המסורת, הגרעינים התורניים וישיבות ההסדר, דרך רבנות קשובה וציונית. ובעיקר דרך דתיות שאיננה מתנצלת על הדתיות שבה ועל הלאומיות שבה ועל החיבור שלה לכלל הציבור.
אבל יותר מכול, הוא היה הלוחם הגדול למען עם ישראל, לחיבור אמיתי בעם. לחבר באמת דתיים וחילונים, להילחם באמת על כבודן של נשים בציבור הדתי ובכלל, להילחם למען חברה צודקת יותר, להעביר עשרות חוקים חברתיים, לעשות הכול למען היכולת של כל אדם להזדקן בכבוד.
בימיו האחרונים עמדו ליד מיטתו אנשים שונים כל כך שיצרו את התמונה של אורי. היו שם אנשי הבית היהודי לצד אנשי מרצ והעבודה, חובשי כיפה שחורה וכיפה סרוגה וכיפת שמיים, אנשי תקשורת מתחילים לצד שועלים ותיקים בתחום, בליל שלם של ישראליות שהתחבר לאורי מכל כיוון, אדם שידע להכיל את כולם ולעשות זאת בצורה הכי אמיתית שיש.
אורי, הציונות הדתית תמשיך בדרכך. דרך של תורה ודרך ארץ, דרך של גאווה בדרכה. דרך שאומרת: אנחנו לא פחות טובים בגלל מי שאנחנו, להפך.
נגדיל תורה ונאדירה, אורי. אבל בלעדיך זה יהיה יותר קשה, והרבה פחות מצחיק.