ד"ר אריה בכרך התייחס בפינתו השבועית בערוץ 7 לפטירתו של השר אורי אורבך אותו הגדיר "איש אציל נפש" ולמערכת הבחירות.
"אני אישית חייב לאורי אורבך חוב כבד", סיפר בכרך, "פגשתי בו כמה פעמים בזמנים קשים ותמיד היתה לאורי מילה טובה ובעיקר הרגשה שדבריו באו מעומק ליבו. פגשתי בו בניחום אבלים והיתה בדמותו הכרה של השתתפות ואהבה לכל ישראל".
הוא סיפר כי בכל פעם שפגש באורבך הוא ביקש ממנו שיספר בדיחה, "פעם אחת הוא הגיב ואמר לי, מה אני סיפולוקס - לוחצים ויוצאת בדיחה? אבל כמובן גם אחרי תגובה שנונה זו יצאה בדיחה מהסיפולוקס המהלך".
בכרך ציין כי אורבך הוא זה שנתן לארגון נפגעי הטרור את השם 'אלמגור' וכי מבחינה פוליטית היה אורבך "הצלחה מרשימה. אם רק נזכור את השר לענייני קשישים שהיה בעבר, רפי איתן, נוכל להבין עד כמה היו הקשישים קרובים לליבו של אורי ואיך הוא הצליח להעלות את המשרד הלכאורה מיותר, לתודעת הציבור. אורי ידע בחן המיוחד שלו לזקוף את קומתם של הקשישים ולהסב את תשומת לב הציבור לכבודם ולמצוקותיהם. אנחנו יכולים לקוות שמורשתו של אורי תונצח וילכו הבאים אחריו בדרכו".
מכאן עבר בכרך לעסוק בענייני הפוליטיקה, "ואם כבר מדברים על קשישים אני רוצה לחלוק עימכם חרדות קשות שעלו על ליבי. בשלטי חוצות ברחבי הערים נכתב 'אפס קשישים עניים תוך שנה' ולצד משפט זה מופיעות תמונותיהם של ציפורה ובוז'י, כשחיוך גדול על פניהם. שאלתי כלכלנים ועובדים סוציאלים האם ייתכן לחסל תוך שנה את המציאות של קשישים עניים והם הבהירו כי בדרך הטבע זה לא יכול להיות. ממילא הפתרון הוא או לשנות את הגדרת 'קשיש' - שרק מי שמעל גיל 95 ייקרא קשיש, או לשנות את ההגדרה כך שרק מי שהכנסתו מתחת ל-1,000 ש"ח ייקרא עני".
גם אם נאחד את שתי השיטות ייוותרו קשישים עניים "ועתה עלתה במוחי אותה מחשבה מחרידה שאינני רוצה להעלותה על דל שפתי. אתם ודאי זוכרים את דבריו של אהוד ברק שהבטיח כי הוא ידאג שלא תהיה יותר זקנה במסדרון בית החולים. כמה חודשים לאחר מכן פונתה הזקנה מהמסדרון של בית החולים, אינני זוכר את יום הזיכרון שלה אך אני זוכר בוודאות שהיא אכן פונתה מהמסדרון".
"מומלץ לכל קשיש שחרד לחייו לא להצביע לציפורה ובוז'י ולהשאיר את חיוכם המסתורי תלוי באויר לעד - שמא הכוונה היא באמת לאפשרות השלישית. אם זו הרמה שהם מציגים לנו כפיתרון לבעיות המדינה, נותרה השאלה איך ניתן להפקיד או ליתר דיוק להפקיר, את גורל המדינה בידיהם".