הימים עכשיו הם ימי שיא החורף, אך שמה של ההצגה החדשה שעלתה בימים אלו על קרשי תיאטרון הבימה "ופתאום הגיע סתיו", יכולים ללמד משהו הן על תקופות השנה וגם על תקופות החיים.
ראשית ולפני הכל המשחק המצוין של שני השחקנים שעושים את ההצגה.
ליא קניג, שאף פעם לא נס ליחה וגם כשעברה את גיל הגבורות היא מתייצבת בגבורה על הבמה ומשחקת את האמנית המבוגרת שלא נותנים לה לחיות לפי דרכה, ולצידה תומר שרון, הבן הצעיר , אחד מתוך שלושה שנכנס מתוך החלון לתוך עולמה הסתור והעלום ויחדיו מצליחים אחרי דרך ארוכה להבין בן את אימו ואם את בנה.
זו קומדיה נוגעת ללב. מחזה אמריקאי חדש מברודווי. אמנית מבוגרת(ליא קניג) מכריזה מלחמה על ילדיה שמתכננים להעבירה לבית אבות. היא חמושה בשנינות, בתשוקה עזה ובעובדה שהיא מתבצרת בביתה בברוקלין עם כמות חומר נפץ שמספיקה כדי לפוצץ את כל השכונה.
להפתעתה, מתגנב לדירתה בנה כריס (תומר שרון) שאותו לא ראתה מזה 20 שנה והופך למתווך רגיש בינה לבין ילדיה האחרים.
עלילה נהדרת, משחק מצויין, נקי, איכותי וחשוב לצפייה ולתובנות ממנו. ועוד משהו חשוב. המחזה מצחיק ונוגע ללב למרות השבריריות וכוח החיים המתפרץ.