"השמחה שישמח אדם בעשיית המצווה ובאהבת האל... עבודה גדולה היא. וכל המונע עצמו משמחה זו, ראוי להיפרע ממנו" (רמב"ם, הלכות לולב, פח).
כידוע לכולנו, רבי נחמן מברסלב כתב במקומות רבים כי "צריך להכריח עצמו בכל כוחו להיות בשמחה תמיד, שמצווה גדולה להיות בשמחה תמיד".
לכאורה מוזר שיש ציווי להיות שמח, הרי שמחה היא תוצאה שמגיעה ממילא - אם טוב לי, אני שמח. אם אני מחובר לעבודת ה', אני שמח אתה. אם לא - לא. אם נכשלתי, נפלתי, איבדתי, אם פגעו בי - איך אהיה שמח?
אמנם יש גישה שאומרת שעל האדם להסתכל תמיד רק על חצי הכוס המלאה וכך הוא יגיע לשמחה. אבל איך אפשר להתעלם, והאם זה בכלל נכון להתעלם מחצי הכוס הריקה? ובכלל, נכון שחשוב לעשות דברים טובים, אבל איזה עניין יש דווקא להיות שמח?
ובכן, לא לחינם כותב הרמב"ם על השמחה ש"עבודה גדולה היא". מעניין שגם רבי נחמן דיבר על "להכריח עצמו בכל כוחו" וגם אמר ש"שמחה" אלו אותיות "מחשבה"- מכיוון שלמעשה, השמחה היא עבודה רצינית על המחשבה.
אל תחכה להבין כדי לשמוח, תשמח כדי להיפתח ולהבין
פחות תחשוב על עצמך תחשוב יותר על ה'.
גם אם מבחינתך אין כרגע סיבה לשמוח, זרוק את עצמך קצת. אתה לא מבין הכול ולא יכול לראות הכול. מבחינת ה' שבחר בנו ונתן לנו את התורה, מבחינת ה' שמשגיח ומחדש את העולם תמיד בטובו, יש הרבה שמחה.
כדי לחדד את זה, צריך להדגיש כי ההפך מהשמחה הוא לא עצבות. ההפך משמחה הוא גאווה. כשאתה לא מרגיש את השמחה או לא מבין מה קורה פה ולמה קרה מה שקרה - אז אתה אדיש או מנוכר, וזה סימן שאתה יותר מדי מחזיק מעצמך. אז מה לעשות? קח את הרגליים שלך בכוח ותתחיל לפזז לפני ה'! תגיד לו: אין אני, יש אתה. ומכיוון שאני מאמין שאתה פה, אני יודע שאתה מכיל ומבין את כל מה שקורה לי, ואתה מנהיג אותי בטוב. אם אתה פה ואתה נותן לנו את התורה - זה בטוח דבר עצום. אז אני מכרכר בכל עוז, כמו דוד המלך, וזה הכבוד שלי. זו האמונה שלי.
אל תחכה להבין כדי לשמוח, תשמח כדי להיפתח ולהבין. תהיה מוכן להתמסר לחיבוק של ה'. מצווה גדולה להיות באמונה. להיות בתמימות. להיות אצל ה' בשמחה. תמיד.
המאמר התפרסם ב"עולם קטן" המגזין לנוער- הצטרפו עכשיו