סדרת חינוך
סדרת חינוךצביקה מור

עובדת קשה מזריחה עד חצות, ומנהלת משפחה של תשע נפשות.

מחזיקה כבר שנים במשרה מלאה, בחינוך ילדים לתורה ויראה.

מניקה לפחות שנה ורבע, ולא מתפשרת על בקבוק מטרנה.

גם בלילה של 4 שעות שינה, תתעורר פעמיים להניק את הקטנה.

אם ניקח דף ועט ונעשה רשימה, נמצא שלא ישנה לילה כבר 17 שנה.

זה לא שאי אפשר ולא שאין ממון, אצלה זה פשוט עוד עיקרון.

"אם אוותר לעצמי ולא אעשה את הטוב ביותר, משפחתי תיהרס ויקרה המר ביותר".

בבוקר את כולם משכימה וכריכים מכינה, בודקת את התיקים ואם יש הערות מהמורים.

רצה לעבודה בקושי נושמת, ושלושה תלמידים מחכים לה בדלת.

זה רגלו נפוחה וזה נעלב נורא, והשלישי שכח להביא איזו תרופה.

את ההפסקה מנצלת לשיחות עם הורים, בשבילה אין חדר מורים.

היא לא תבזבז הפסקה על מנוחה או כוס קפה עם עוגייה.

סיימה ללמד ומתחילה באיסוף, להכניס את כולם ברכב די צפוף.

נכנסים הביתה ומגישה צהריים, ואוכלת אחרונה פירורים מהשיריים.

לא תפרגן לעצמה בשעת מנוחה, אפילו לא תניח הראש על הספה.

כי "מי יהיה כאן על המשמר כשאניח ראשי על הכר?"

עוזרת לילדים בשיעורים ומסיעה אחר כך לחוגים.

אך היא לעולם לא תיתן לעצמה, לא חוג ולא סדנה אולי רק הרצאה.

והנה מגיעה לה ארוחת הערב, ולהאכיל את הוולדות היא ממהרת.

מקלחות ופיג'מות וצחצוח השיניים, ומריבות של סוף יום בינתיים.

כבר שבע בערב והעיניים נעצמות, אך מאחוריה הר של כביסות.

להדיח הכלים, לטאטא הרצפות ולשוחח בטלפון עם שלוש אימהות.

הצדיק חזר מהעבודה, ולתת תשומת לב כבר קשה לה נורא.

אך עכשיו היא רעיה ולמרות העייפות, היא ניגשת לממש את ההרצאה על זוגיות.

כמובן לא שוכחת חסד ונתינה, ומבשלת לכל יולדת בשכונה.

ומי שבעלה יצא למילואים, והסבים הרחק גרים, יכולה לשים אצלה את הילדים.

אוהבת לתת אך מרגישה כבר חנוקה ושבוע ימים חלתה בחנוכה.

היא עוד לא למדה להתחסד עם גופה ושעליה להקדים את עניי עירה.

כל כך רצתה יומיים במלון בחופשונת שקיבלה מהשר פירון.

בחדרי חדרים תדבר על העצב אך לא מעיזה להאט את הקצב.

עשייה זו בהחלט אפשרית, למצוא זמן בטבלה השבועית

אך עלייך להקשיב לעצמך ולבדוק מה בכוחך,

להבחין בין עיקר לטפל, ובדברים החשובים לטפל.

לוותר על מצוינות ועל גבורה מדומה, ולשאוף לאיזון ולאווירה רגועה.

כי כמו בכלכלת המשפחה, לא נכון להוציא כשהפרוטה לא מצויה.

אז אם אין אוויר בריאותייך, והחיוך לא פרוש על שפתייך,

הורידי הילוך ועשי הכל בנחת, ותראי שתספיקי עוד משימות לקחת.

וגם אם תעשי קצת פחות, זכרי שגם לך מגיע לחיות.