
היום יום השנה לארוע שזעזע את העולם לפני 4 שנים - רצח בני משפחת פוגל הי"ד.
צעדתי לצידו. זה היה ערב גשום במיוחד. חזרנו מהתפילה
הרב אודי, יואב (10), אלעד (3) הי"ד,
רועי (5) שיבדל לחיים ארוכים, ואנכי.
רבע שעה של הליכה בחושך... ובוץ מסביב...
הרב אודי הרכיב כל הדרך את אלעד על כתפיו, מידי פעם היה עוצר ומסייע לרועי:
פעם קושר את שרוך נעלו שנפתח, פעם סוגר את ריצ'רץ' מעיל דובונו הכחול, ופעם מאט צעדיו ומאפשר לרועי להדביק את קצב ההליכה של הגדולים.
רבע שעה של דיון בנושא הענווה אצל חכמי התורה.
רבע שעה של מפגש עם האדם החרוץ הזה, האדם הנקי הזה,
רבע שעה עם האדם שחי כל כך נכון את רגעי חייו.
רבע שעה בחושך כששלושה עמודי אש מאירים את דרכי...בדרכם האחרונה..
לימים התבקשתי להקים בע"ה את ארון הקודש לזכרו.
אספנו אבנים מרחבי הישוב. וחיברנו אותם זו לזו בעזרת אדמת חצרם של המשפחה.
את הדס הקטנה בת ה-4 חודשים הנצחנו ע"י אבן הקורה שמשקלה 4 טון.
מי שהכיר את אודי ויכנס אחרי 4 שנים בשערי ישיבת איתמר מובטח לו שיראה את אודי במו עיניו.
הוא יראה את אודי כשיביט בפניהם המחויכים ושופעי החיים של תלמידיו.
הוא ישמע את קולו של אודי בתוך להט קולם של הבחורים המנסים לפצח סוגיה.
הוא ירגיש את חדוות העשייה, הזריזות החיוניות, טוב הלב והישרות שפיעמו באודי ממלאים ושוכנים עד היום בהיכל הישיבה ששמה מתברר כל כך מתאים לה - משכן אהוד.
