דף חדש, טל שגב
שמונה שנים אני מחכה לאלבום חדש של טל שגב.
היוצר המוכשר, שפרץ בתחילת המילניום עם 'אישקט', והיה יקיר הפלייליסטים באלבומו השני והנהדר 'על הברכיים', שחרר אלבום רביעי, 'יום אחרון', בשנת תשס"ז, ומאז שקט לבעיות שמיעה מצערות ולעבודה מאחורי הקלעים.
הוא אמנם הוציא סינגלים פה ושם, אבל שום דבר לא התכנס לאלבום מלא. מדובר היה באובדן משמעותי מבחינתי. טל שגב הוא מבין האמנים היחידים שאני מאמין להם. הכנות המוזיקלית שלו היא משהו נדיר, והיה חבל שהיא כבר לא נמצאת בשטח, לפחות לא בפרונט.
אז עכשיו שגב חוזר עם 'דף חדש' - אלבום חמישי שמאגד את התוצרת שלו מהשנים האחרונות: סינגלים ששחרר בעבר, בתוספת דואטים עם אמנים מובילים. התחושה היא של מעין אוסף. אמנם כל השירים מופיעים כאן בפעם הראשונה, אבל למרות זאת מדובר במעין אלבום "דה בסט אוף". ובתור אלבום כזה, שגב כמעט לא נופל בשום שיר ובשום שלב.
רשימת האורחים מכובדת ביותר (יונתן רזאל, שלומי שבת, ברי סחרוף, יובל בנאי, עמיר בניון ועוד). יש כמות מכובדת של קלאסיקות פוטנציאליות ("אין יאוש" עם יונתן רזאל הוא הבולט שבהן), שירים כנים שלא תשמעו כמעט מאף אמן ישראלי אחר (איפה עוד תיתקלו בשירים שהפזמון שלהם נפתח ב"אני אוהב את הילדים שלי"?), ועוד תזכורת מימי השבי של גלעד שליט ("כמו משוגעים").
אחרי שמסיימים להתפעל מהאלבום הרגיש והמרגש הזה, נותר רק לקוות ששגב יחזור לפעילות שוטפת, וימשיך לגעת בנושאים חברתיים, לשיר על המשפחה ולטפל בתחומים שבדרך כלל אמנים ישראליים מתפנים אליהם פחות. לשגב יש קול ייחודי, יכולות מוזיקליות מצוינות (לא סתם בחר בו שלמה ארצי להפקת אחד מאלבומיו הטובים ביותר בעשור האחרון, 'צימאון') ובעיקר נשמה גדולה, שמשתקפת היטב גם באלבום החדש, ולא במפתיע.