ישראל לוחם החירות

אוסף איגרות שכתב ישראל אלדד למגוון אישים משרטט את מסלול חייו של איש הלח"י, המורה, החוקר ואיש הרוח ישראל (שייב) אלדד.

תגיות: אתנחתא 633
שלמה פיוטרקובסקי - ערוץ 7 , ו' באדר תשע"ה

ביקורת ספרים
ביקורת ספרים
פלאש 90

ישראל אלדד – מכתבים נבחרים, 1944‑1995',

עורך: זאב גולן,

הוצאת יאיר על שם אברהם שטרן,

287 עמ'

חיים מלאים וגדושים היו לו לד"ר ישראל אלדד (שייב). משנות המחתרת, דרך שנות ראשית המדינה ועד שנת תשנ"ו, בה הלך לעולמו. אלדד היה אחד מראשי לח"י, ומהאנשים המקורבים למנהיג שנרצח בידי הבריטים, אברהם (יאיר) שטרן. לאחר שעזב את חיי המחתרת, פנה אלדד לשורה של עיסוקים מגוונים בתחומי הכתיבה, ההוראה והמחקר האקדמי.

אלדד לא כתב אוטוביוגרפיה מלאה של חייו. בראשית ימי המדינה, בשנת תש"י, הוציא אלדד ספר אחד שזכה לשם 'מעשר ראשון: פרקי זכרונות ומוסר השכל'. אולם הספר מקיף תקופה של 10‑15 שנה בלבד, וחלק ניכר ממנו הוא למעשה יותר מניפסט פוליטי מאשר ספר זכרונות. מי שלקחה על עצמה את סיפור תולדות חייו של אלדד הייתה עדה אמיכל ייבין, בספרה 'סמבטיון - אידאולוגיה במבחן תמיד: ביוגרפיה של ד"ר ישראל אלדד'. שמו של הספר היה כשם כינוי המחתרתי הראשון של אלדד.

כעת, כמעט עשרים שנה לאחר לכתו של אלדד, כינס זאב גולן, במידה רבה בעזרת בנו של אלדד, פרופ' אריה אלדד, 143 מהאיגרות ששיגר בימי חייו. האיגרות שוגרו לנמענים מגוונים מאוד: בני המשפחה, חברים לדרך כמו אורי צבי גרינברג (אצ"ג) ודמויות מפתח בעולם התרבות היהודית, דוגמת ש"י עגנון ורבי מנחם מנדל מליובאוויטש.

קיבוצם של המכתבים זה לצד זה יוצר מעין חיבור אוטוביוגרפי. ממכתב למכתב נחשפת לאורך השנים פיסה אחר פיסה מעולם המחשבה והרוח של אלדד, לצד פיסות של חיי יומיום וזוטות מחויכות. אלדד היה כל ימיו עיתונאי וסופר, וניכר במכתבים כי מדובר באדם שכתיבתו אומנותו. בזו אחר זו נפרשות פרשיות דוגמת פיטוריו מהוראה, מחלוקות עזות וחריפות עם אנשי חירות הרוויזיוניסטים, הקמת התנועה למען ארץ ישראל השלמה ועוד.

המכתבים משקפים היטב את המתח שבו היה נתון אלדד בין שליחותו הלאומית למחויבותו הזוגית והמשפחתית. כמעט כבדרך אגב נפרסת גם מסכת יחסי החיבה והקירבה לאורך השנים בין רב האסירים, הרב אריה לוין, לאלדד. מנגד, נחשפת מערכת יחסים מורכבת יותר שהייתה בינו ובין מורו הגדול, פרופ' יוסף קלוזנר. למרות היותו ספר מכתבים, נקרא הספר כמעט כרומן קולח. זאת גם הודות להקדמות הקצרות והמבהירות שצורפו למכתבים במקומות הצורך.

לסיום, לא נותר אלא להצטער שעם ירידת קרנו של המכתב, גם הוצאתם של ספרים מסוג זה בעוד כמה שנים תהיה כמעט מן הנמנעות.