1
המושב הפותח של כנס ירושלים ה‑12 שהתקיים השבוע, עסק בשינויים שחלו במצבה הביטחוני של ישראל מאז הנסיגה מעזה ועד היום.
את ההרעה במצבם הביטחוני של יישובי הדרום היטיב לתאר אלון דוידי, כיום ראש עיריית שדרות ולפני עשור יו"ר 'המטה לביטחון שדרות' שניסה לשווא להתריע נגד כוונות הנסיגה. גם גלעד שרון הוזמן לכנס כדי לסנגר על 'תוכנית ההתנתקות' שנהגתה וקודמה בחוות שקמים, קילומטרים ספורים משדרות, אך העדיף שלא להגיע וסיבותיו עמו.
דיבר במושב הזה גם צבי הנדל, חבר הכנסת וראש מועצת חוף עזה לשעבר, שחזר בתוקף רב על קביעתו עוד מימי טרם הגירוש כי תוכנית ההתנתקות לא באה לעולם אלא כדי להציל את שרון ובניו מחקירה והעמדה לדין בפרשיות שוחד שבהן היו חשודים. רבים מאמינים שזהו ההסבר ההגיוני היחיד לתפנית האידיאולוגית החדה שביצע שרון, שנוסחה דווקא על ידי יוסי שריד בסלוגן "עומק העקירה כעומק החקירה". יש לציין שמעולם לא הוגשה תביעת דיבה נגד הנדל על ידי מי מאנשי פורום החווה שעמדו מאחורי התוכנית.
אריאל שרון היה סמל של גבורה ומנהיגות צבאית, אבל הוא ומשפחתו רחוקים מלהיות מופת לניקיון כפיים ולהתרחקות מקבלת טובות הנאה. רבות נכתב ונאמר על הנסיבות התמוהות שבהן קיבלה משפחת שרון את הזכויות על השטח הנרחב של חוות שקמים; על חומר ארכיוני חשוב ורגיש ממלחמת יום הכיפורים שנלקח לחווה ונשמר שם כאילו היה רכוש פרטי וכמובן על הפרשיות השונות של חשד לקבלת שוחד – מסיפור האי היווני של דודי אפל ועד לקבלת מיליוני דולרים מסיריל קרן.
אבל ב'ידיעות אחרונות' הכול מותר במסגרת קמפיין הבחירות הבוטה נגד נתניהו, ואם צריך לתקוף את ראש הממשלה על נהנתנות ובזבוז כספי ציבור, אפשר לגייס למטרה זו גם את גלעד שרון. וכך, בעקבות דו"ח המבקר על הוצאות בית ראש הממשלה בתקופת נתניהו, זכינו בשער 'ידיעות' למאמר מאת שרון הבן, שסיפר כיצד ראש הממשלה שרון ומשפחתו ויתרו על זכותם ודחו כל הצעה לספק את צורכי המטבח של חוות שקמים. אפשר היה להתרשם מהסיפור הזה לולי כל פרשיות השחיתות וקבלת טובות ההנאה שברקע המשפחתי, שלידם סיפור דמי הבקבוקים הממוחזרים של שרה נתניהו נראה הכי תמים בעולם. אז גלעד שרון כבנו של ראש הממשלה אולי לא אכל על חשבון המדינה, אבל הוא מעולם לא נתן הסבר מתקבל על הדעת לסכומי העתק שקיבל מדודי אפל.
במילים אחרות, עדיף לנו ראש ממשלה נהנתן שמבזבז מאות אלפי שקלים בשנה, ולא ראש ממשלה שכדי לחפות על שחיתותו נוקט מהלך מסוכן, הרסני, ציני ואכזרי שאת פירות הבאושים שלו, בדם ובדמים, מדינת ישראל לא מפסיקה לשלם כבר עשר שנים.
גלעד שרון על תקן מטיף לניקיון כפיים ציבורי? אם זה לא היה עצוב היינו צוחקים.
2
מאז שתוכנית מושבי הכנס פורסמה בפומבי לראשונה ניהלה הקהילה הלהט"בית החילונית מלחמת חורמה נגדו, בגלל התנגדותה למושב שהיה אמור לדון בשאלה המקצועית-טיפולית האם נטייה חד-מינית ניתנת לשינוי. כדרכם הנשכנית והדורסנית, פעילי קהילת הגאווה לא בחלו באמצעים, ובגלל התנגדותם לאחד המושבים עשו מאמץ לחבל בכנס כולו בכל דרך אפשרית. האמצעי העיקרי היה הפעלת לחצים על דוברים שהיו אמורים לקחת חלק במושבי הכנס השונים להחרים את הכנס ולא להשתתף בו.
מי שנכנעו ללחצים היו בעיקר אנשי מחנה השמאל. פרט להזדהות האוטומטית שלהם עם כל טיעון של קהילת הגאווה, גם העיתוי של ערב בחירות בוודאי הקשה עליהם לגלות אומץ ציבורי, לנוכח החשש לאבד תומכים ומצביעים מקרב קהילת הלהט"בים.
שלי יחימוביץ' יצאה מיידית ופומבית נגד המושב הזה והודיעה שלא תבוא. בהמשך התברר שגם יצחק הרצוג, יאיר לפיד, יואב גלנט, אשת הטלוויזיה רינה מצליח ואיש 'הארץ' בני ציפר לא יגיעו. חלקם הודיעו על היעדרותם מראש, חלקם ביטלו ברגע האחרון. יש מי שנימקו בפירוש את הביטול בלחצים שהופעלו עליהם, ויש מי שהבריזו בלי נימוק משכנע באופן שטביעת אצבעותיה של קהילת הגאווה היו ניכרות בו. גם את היעדרותו של נשיא המדינה רובי ריבלין קשה לתלות רק בנימוקים של לו"ז צפוף. לשבחה של חברת הכנסת עליזה לביא ייאמר שהיא סירבה להיכנע ללחצים הללו, הגיעה והשתתפה.
עד כמה המלחמה הזאת הייתה מופרכת ומיותרת תעיד העובדה שלמרות מאמצי ההחרמה שהופנו כלפי רבים שהוזמנו לדבר במושבים השונים, דווקא נציגי החד-מיניים הדתיים שהוזמנו למושב השנוי במחלוקת בחרו שלא להחרים את הכנס. בשבילם הייתה זו הזדמנות נדירה להציג בפני קהל גדול, רציני וקשוב את מצוקת הקונפליקט של מי שמבקשים לשמור על זהות דתית, אך נגזר עליהם להתמודד עם נטייה חד-מינית. הוויכוח שהתנהל מעל לבמה, בין המצדדים בניסיון לשנות נטייה חד-מינית באמצעים טיפוליים ובין הטוענים שטיפול כזה אינו יעיל ועלול להזיק, הוא ויכוח מקצועי וערכי שראוי לנהל אותו ולא להשתיק אותו.
מי שפגעה מעט ביכולת לנהל את הדיון באופן שוטף וענייני הייתה קבוצת חד-מיניים שהורשתה להיכנס לדיון, אך הפרה סיכומים מוקדמים ופרצה מדי פעם בקריאות עידוד קולניות או בצעקות נזעמות בסגנון המקובל במגרשי ספורט. אפילו המדענית הראשית, פרופ' נורית ירמיה, שנוספה ברגע האחרון לפאנל כדי לייצג את עמדתם, נאלצה לנזוף בהם ממקומה מעל לבמה. בשלב מסוים גם חלק מהקהל, שטרח ובא ושילם כדי להשתתף בדיון רציני ומכובד, איבד את סבלנותו והחל להטיח דברים בקבוצה המפריעה. בסופו של דבר ההפרעה הייתה מינורית והדיון החשוב והמעניין עבר בשלום.
רק חבל שקהילת הגאווה לא יודעת לדרוש מעצמה משהו מהסובלנות והפתיחות שהיא דורשת שכולם יגלו כלפיה. אם לגיטימי לדעת ארגוני הלהט"בים לתכנן הסתננות לתוך כנס שנערך במתחם פרטי במטרה לחבל בו ולפוצץ אותו, קשה יהיה להם לבוא בטענות כלפי מי שינסו להפריע למצעדי גאווה שנערכים ברשות הרבים ובפרהסיה.
כמה חבל שכל מחשבה על דיון דומה בעתיד תיגנז מיד, כי מי ירצה לשלם את מחיר העימות עם קהילה כוחנית ואלימה אשר סבורה שרק הדעה שהיא מאמינה בה ראויה להישמע, ופועלת בדרכים פסולות כדי להשתיק דעות אחרות.
כמה חבל שהלהט"בים החילונים פועלים ברגל גסה בתוך החברה הדתית, ולא מבינים שהם מונעים מעמיתיהם הדתיים דיון שהם מעוניינים בקיומו ובמה שהם רוצים להופיע עליה.
3
גם חבר הכנסת זאב אלקין הגיע לכנס ירושלים, והראה מדוע יצאו לו מוניטין של אחד מחברי הכנסת היותר חכמים. אלקין נימק בהיגיון חד את התנגדותו למדינה פלשתינית, הסביר מדוע האופציה של פירוק הרשות הפלשתינית לא צריכה להדאיג את ישראל, והביע תמיכה בסיפוח הדרגתי של שטחי יהודה ושומרון. אבל האינטרס הפוליטי יעוור פיקחים, וממאמרו המתפרסם בגיליון זה (עמ' 34) נראה שאלקין לא הבין את מאמרי שאליו הוא מגיב, ומשיב לטענות אחרות מאלו שטענתי.
אני לא רואה בהקמת ממשלה בראשות הליכוד חזות הכול, משום שניסיון העבר מוכיח שחלק מממשלות הליכוד גרמו נזקים חמורים לא פחות מאלו שגרמו ממשלות השמאל. אלקין וחבריו הדתיים בליכוד אכן פועלים יפה וכבודם במקומו מונח, אבל הם כפופים למשמעת סיעתית ואינם יכולים לאיים בפרישה מהקואליציה ובהפלת הממשלה. כוח המיקוח שלהם מול ראש הממשלה קטן בהרבה מזה של סיעה גדולה וחזקה מימין לליכוד. אם כדי שנתניהו יקבל מנדט מהנשיא להקים ממשלה צריך להעביר אליו מנדטים מהבית היהודי ומיחד ולהחליש את כוחן, אולי עדיף שהימין יהיה באופוזיציה.
בניגוד לדברי אלקין, לא ראינו את הליכוד בקדנציה האחרונה מסייע לבית היהודי בגיוס תקציבים לחינוך הדתי, בבלימת יוזמות חקיקה בענייני דת ומדינה, או בהגנה על תלמידי הישיבות הגבוהות וההסדר מול הלחץ של יש עתיד.
בניגוד לסיבובים קודמים שאותם אלקין מזכיר, הבית היהודי נהג באחריות ולא הפיל את ממשלת נתניהו. היה זה נתניהו שהחליש את עצמו ביחסיו הרעועים עם משה כחלון, גדעון סער, אביגדור ליברמן ואחרים עד כדי סכנה של אובדן שלטונו.
נתניהו ואלקין לא מסתפקים בכך שנצביע למפלגות שהבטיחו לתמוך בממשלת ליכוד. הם רוצים את קולותינו, אבל לא מבטיחים לנו דבר - רק מאיימים עלינו בשלטון השמאל. לא שינוי במערכת המשפט, לא סוף להקפאת ההתיישבות, לא דו"ח לוי, לא הימנעות מהכנסת השמאל לממשלה כמו בעבר, לא שינוי בתקשורת. אותי זה לא משכנע.
לתגובות: [email protected]