שופטת בית משפט השלום בירושלים מלכה אביב מעולם לא עשתה הנחות למשטרת ישראל בבירה. היא שחררה ממעצר יורה יהודי שהתגונן מפני תוקפים בחברון, גם כשהיה ברור שההחלטה לא תזכה לסיקור אוהד.
היא סירבה לגבות צווי הרחקה של גואלי קרקעות במזרח ירושלים. השופטת אביב לא הקלה מעולם גם על בכירי המערכת שבה היא מכהנת. כשעבדה בהנהלת בתי המשפט לא חששה לכתוב דו"ח ביקורתי על פרויקט הדגל שטיפחו בממון רב ראשי המערכת (מערכת ניהול תיקים), וככל הנראה שילמה עליו במשרתה שם. היא גם ננזפה קשות כאשר סירבה למלא אחר הוראותיו של בית המשפט המחוזי, שביקש ממנה להפוך את פסק דינה בסכסוך שכנים אזרחי שהגיע לפתחה. אבל נראה כי אפילו היא מעולם לא אתגרה את המערכת כפי שעשתה זאת בשבוע שעבר, כאשר פסקה לפעיל זכויות היהודים בהר הבית יהודה גליק פיצוי של חצי מיליון שקלים.
לפני ארבע שנים שידר ערוץ 10 כתבה שבה נראה גליק כשהוא מתפלל שבוע קודם לשידור, על הר הבית. לא בטלית ובתפילין חלילה. מילות התפילה נאמרו במסווה של דברי הסבר לקבוצה שליווה גליק. תנועות הידיים והאינטונציה לא העלו את חשדו של איש הווקף שליווה את היהודים ולא את חמתו של השוטר שהוצמד אליהם. אבל מיד עם שידור הכתבה אסרה משטרת ירושלים על גליק לעלות אל ההר. והאיש, שנהג לעלות אל ההר מדי יום ביומו, בדרך כלל כשהוא מוביל קבוצות מבקרים, הורחק ממנו למעשה למשך שנתיים תמימות.
חוק המקומות הקדושים קובע עונש של חמש שנות מאסר ממי שמונע את חופש הגישה של בני דת אל המקומות המקודשים להם. חוקי היסוד מכתיבים גם הם חופש תנועה וחופש פולחן. ולכן פסקי בג"ץ, גם אם כמעט תמיד מגבים את האיסורים שמטילה המשטרה על פולחן יהודי על ההר, מדגישים כי הם עושים זאת רק בשל חשש קונקרטי להתפרצות אלימה, ואין לאסור על היהודים לעלות אל ההר ולהתפלל בו באופן גורף.
לשופטת אביב לא נדרש הרבה כדי להבין שהמשטרה מצפצפת למעשה על הפסיקה ומטילה איסור גורף שכזה. ניצב משנה אבי ביטון, שהיה מפקד המקומות הקדושים בעת שנות הרחקתו של גליק, טען בתוקף שגליק הפר את נוהלי המשטרה כשהתפלל על ההר. אך השופטת תהתה כיצד יש למשטרה נהלים גורפים הסותרים את החוק ואת פסיקות בית המשפט העליון. כשביקשה השופטת לראות את הנהלים, התברר שהם לא נכתבו מעולם. הם תורה שבעל פה, שאותה מפרש על פי טעמו כל מפקד בשטח. והיאך יודעים המבקרים היהודים מה הן ההנחיות המדויקות? "בניסוי וטעייה", העיד בפני השופטת אחד מהעולים. "והטעייה", כך הוא העיד, "לעתים עולה ביוקר".
אלא שבבית המשפט התברר שגליק אפילו לא בדק גבולות. מעדויות העולים והשוטרים גם יחד עולה כי תפילה שלא נראית כתפילה מותרת גם על פי הנהלים הלא כתובים והלא חוקיים של המשטרה. גליק לא חשש להתפלל בפני השוטר, שכן עשה זאת מדי יום ביומו ללא הפרעה. יתר על כן, כתב התחייבות שעליו אילצה משטרת ירושלים את גליק לחתום קובע כי הוא יימנע מתפילה פומבית. מכלל לאו שמעה השופטת כי המשטרה הכירה למעשה בכתב בזכותו להתפלל באופן מוסווה. המסקנה של בית המשפט הייתה כי משטרת ירושלים הובכה מהכתבה ששודרה, וכאן מונחת הסיבה האמיתית להתעמרות רבת החודשים בגליק.
אביב האריכה בפסק הדין על הצורך לעקור מהשורש את התופעה שבה גופי שלטון מתעמרים באזרח בשרירות, ומפעילים שלא כחוק את הכוח שניתן בידם. היא מנתה כמה משרות רבות עוצמה שהמחזיקים בהן מתפתים להתנהלות שכזאת, בין השאר מפקדים בכוחות הביטחון ומנכ"לים, אך הוסיפה גם "נשיאי בתי משפט". השופטת אביב מעולם לא נשאה פנים למערכת שבה היא משרתת.
היועץ והחמאה
התנועה למשילות ודמוקרטיה לא החמיצה את הפתח שפתחה לה נשיאת העליון, השופטת מרים מאור בחודש שעבר. התנועה עתרה נגד היועץ המשפטי לממשלה בשל ההגבלות החמורות שהטיל על החלטות הממשלה ערב הבחירות. בין השאר בנושאים כמו שכר המינימום, הקפאת הליכי מינוי מפכ"ל ונציב שב"ס, מינויים למועצות דתיות והחלטות בעניין ערוץ 10. השופטים הבהירו לבא כוח התנועה, עו"ד שמחה רוטמן, כי העתירה כוללנית מדי והמליצו לו למשוך אותה. אך לא לפני שהנשיאה נאור העירה כי דעתה אינה נוחה מההתנהלות הנוקשה של היועץ בעניין. היא ביקשה מנציג המדינה להעביר מסר "לגורמים המתאימים", כי היא מצפה ליתר גמישות בהנחיות היועץ המשפטי. כאלו שיותירו לדרג הנבחר אפשרות לנהל מדינה גם בתקופת בחירות.
הנשיאה רמזה כי יש מקום להגיש עתירות בנושאים ספציפיים, כאשר החלטות היועץ המשפטי לממשלה אינן סבירות. בתנועה הפנימו את המסר. הם משכו את העתירה הכוללנית, והגישו עתירה ספציפית נגד החלטתו של היועץ שלא לאפשר לממשלה הנוכחית להשלים את תהליך מינויו של מפכ"ל חדש למשטרה. מדובר בהחלטה בעייתית במיוחד של היועץ. שהרי עיקר תהליך המינוי נעשה עוד לפני שהוכרז על הקדמת הבחירות. והעובדה כי ייתכן שיעברו עוד שבועות ארוכים עד להקמתה של ממשלה חדשה שתוכל להכריז על מפכ"ל חדש, אינה מטיבה עם מצבה הרעוע גם כך של צמרת המשטרה.
השבוע מיהר השופט סולברג להוציא צו על תנאי נגד היועץ וינשטיין, וקבע דיון דחוף בעתירה שייתכן שתקל ולו במעט את עולו של היועמ"ש על הממשלה בתקופת בחירות.
כפי שצפינו כאן כבר לפני חודש, החמאה המרוחה על ראשו של היועץ המשפטי לממשלה לא תאפשר לו לחקור את ראש הממשלה בחשדות לעבירות קלות בניהול משק ביתו. בהודעה שהוציא השבוע היועץ הוא קבע כי ממצאי דו"ח מבקר המדינה מעלים אמנם חשדות למעשים אסורים שנעשו שם, אך אפילו בדיקה ראשונית לפני החלטה האם לפתוח בחקירה פלילית תידחה עד לאחרי הבחירות.
ככל שהיא מצערת את ציפי, בוז'י ועורכיהם של לא מעט כלי תקשורת מרכזיים, החלטתו של וינשטיין היא ישרה ונכונה. כפי שציין היועץ בהחלטתו, גם אם יתאמתו החשדות כולם מדובר בעבירות קלות ביותר. למעשה, פרשות הבקבוקים ורהיטי הגן גם יחד לא מביאות ביומיום עובדי מדינה אל מעבר לבית הדין למשמעת. היועץ גם ציין כי אי פתיחת החקירה כעת לא מונעת מהציבור מידע חשוב בטרם בחירות, שהרי זה סופק לו בנדיבות על ידי מבקר המדינה וכלי התקשורת. הוא גם הזכיר הנחיה בת כמעט עשרים שנה הקובעת כי יש להימנע ככל הניתן מפתיחה בחקירות פליליות אשר עלולות להטות את תוצאות הבחירות. אבל מה זה שגרם לו לציין, ולחזור ולהדגיש, כאמור מבלי לפתוח אפילו בבדיקה שלפני חקירה, כי ראש הממשלה נקי מכל חשד? מה גרם להנחה המוקדמת כי אם מישהו ממשפחת נתניהו עומד להסתבך בפרשה הוא האישה לבדה?
תביעה לא חינוכית
השופט מנחם קליין מבית משפט השלום בתל אביב לא אוהב לדחות תביעות על הסף. מצפונו והמשפט העברי שקרוב ללבו מניעים אותו בדרך כלל למצוא את הנוסחה שתאפשר לכל אדם לקבל את יומו בבית המשפט. אבל תביעה שהונחה לאחרונה לפתחו לא הותירה לו כל ברירה זולת לדחות אותה מבלי לדון בה לגופה.
נער ממשפחה עבריינית בכפר ראמה נזרק מהתיכון המקומי בשל התנהגות אלימה ומתמשכת נגד מורים ותלמידים. קצין ביקור סדיר שטיפל במקרה עשה מאמצים למצוא בעבורו מסגרת חלופית, אך הנער ומשפחתו לא שיתפו פעולה. המשפחה הייתה נסערת באותם ימים מהירצחו של הדוד, דמות עבריינית שאותה העריץ הנער. בחופש הגדול שהגיע לאחר ההשעיה נעלם הנער, ולאחר שבועות אחדים נמצאה גופתו. הרצח לא פוענח עד היום, אך המשטרה והמשפחה מייחסים אותו לסכסוך מתמשך שגבה את חייהם של כעשרים עבריינים באזור בשנים האחרונות.
משפחתו של הנער הגישה תביעה בסך של כמיליון שקלים נגד המועצה המקומית ונגד משרד החינוך, בטענה כי אלו התרשלו כאשר השעו את הנער ללא מסגרת חלופית. המשפחה טענה שבשל התנהלות הרשויות הסתבך הנער בפעילות עבריינית שבעקבותיה נרצח.
"הטלת חובת זהירות על הנתבעות גם למעשים מזיקים מהסוג הנטען תרחיב למעשה את חובתן לכדי אחריות מוחלטת הפורשת תחולתה על כל תוצאה מזיקה באשר היא, מאחר וחייו הבגירים של האדם מושפעים במידה רבה מהחינוך אותו קיבל (או שלא קיבל) בינקותו", כתב השופט קליין כשדחה את התביעה על הסף. הוא הוסיף כי אין כל ודאות שהנער לא היה מסתבך ונרצח גם אם היה נשאר במסגרת הלימודית, וניסה לנחם את המשפחה מפסק מהקוראן: "אם יארע להם טובה, יאמרו זה מאצל א‑לוהים; ואם יאונה להם רע, יאמרו זה מאצלך - אמור להם הכול מאצל א‑לוהים".