איך הוא ידע, מרדכי? איך מצא את היכולת במעבה החושך של הסתר הפנים לעמוד כך, זקוף מול המן, לא לכרוע ולא להשתחוות?
למען האמת, הוא אפילו לא טרח לעמוד, פשוט ישב בנינוחות כזאת. הרי כך ממש מתארת המגילה את המפגש בין מרדכי להמן היוצא מן המשתה: "וכראות המן את מרדכי בשער המלך, ולא קם ולא זע ממנו, וימלא המן על מרדכי חמה" (אסתר ה, ט). הוא לא קם, אפילו לא זע – שריר לא זז לו בפרצוף.
מנין שאב מרדכי את הוודאות לומר לאסתר: "אם החרש תחרישי בעת הזאת רווח והצלה יעמוד ליהודים ממקום אחר" (שם ד, יד)? הרי כל המגילה הזאת מתנגנת בתווים של ספק (ספרתם כמה פעמים מופיעה המילה "אם" במגילה? אפילו סופו של המן – "תלוי"...). ופתאום, בין תווי הספק בוקע מפיו של מרדכי צליל ודאי מאין כמותו: "רווח והצלה יעמוד ליהודים!" זה לא ניתן לערעור. הגאולה בוודאי תתממש, כל שנותר מסופק הוא החלטתה של אסתר האם תיטול חלק מרכזי בהצלה הזאת, או חלילה תמלט נפשה אל בית המלך מכל היהודים.
איך הוא ידע, מרדכי? מי לחש לו? הרי מי כמוהו יודע שמצבו הרוחני של עם ישראל בכי רע, וספק אם ראוי עם כזה לגאולה. הם השתחוו לצלם, נהנו מסעודתו של אותו רשע, ובעצם נטלו חלק, כך נראה, בתפיסת העולם הפרסית שביסודה משתאות והוללות. וכולם כולם, חוץ ממרדכי, משתחווים להמן. מי ערב לו שייגאלו? הוא אפילו לא מתנה את הגאולה בחזרה בתשובה. לדידו הגאולה תתממש בכל מקרה. זו אסתר שמתנה את הליכתה אל המלך בכינוס היהודים ובצומות. מרדכי איננו מעמיד כל תנאי – "רווח והצלה יעמוד ליהודים". גאולה ודאית לעם במצב שפל כזה, מי לחש על אוזנו?
מישהו פעם לחש תשובה באוזני.
היה זה לפני שנים אחדות. הגעתי ברכבי לשער יפו, בדרכי לכותל המערבי. עצרתי לצד יהודי קשיש שנראה כזקוק להסעה. מיד בכניסתו שאל "רצונך שאומר לך מדרש?" (כך, ממש, בשפה הגבוהה הזאת, כיאה לזקן ירושלמי). ומיד הוסיף: "ראוי היה לשלוח את דבר המדרש לרשע השולט באיראן". הסתקרנתי. הוא ציטט, כמעט במדויק, מדרש מופלא שלא הכרתי, מדרש שאת רוחו לבטח הכיר מרדכי:
"'ויבקש המן להשמיד את כל היהודים'. אמר ר' לוי: למה הדבר דומה? לעוף שקינן על שפת הים ועלה הים והציף את קנו. מה עשה? עמד והתחיל ממלא פיו מים ונותנו בחול, וממלא פיו חול ונותנו בים. בא חברו ואמר לו: מה אתה עושה ותתייגע? אמר לו: אין זז מכאן עד דאנא עביד הדין ימא חול (איני זז מכאן עד שאהפוך את כל הים לחול). אמר לו: שוטה שבעולם, כמה תסתופף? כך 'ויבקש המן להשמיד את כל היהודים'. אמר לו הקדוש ברוך הוא: שוטה שבעולם, אני ביקשתי להשמידם ולא יכולתי, שנאמר 'ויאמר להשמידם לולי משה בחירו' (תהלים קו, כג), ואתה מבקש להשמידם? סוף שהוא נופל בידם" (ספרי דאגדתא על אסתר - מדרש אבא גוריון פרשה ג:).
אבן ישראל
מדרש מופלא לימד הזקן. בתסכולו מבקש העוף לייבש את הים. הוא מקדיש את חייו ליטול במקורו חול מן היבשה ולהטיל אל הים, ליטול מים מן הים ולטמון ביבשה. המקור הוא הנשק שלו נגד הים, ממש כפי שהפה הוא נשקו של המן. הרי מקורו של המן בנחש הקדמוני שהורס עולם בהבל פה. בלתי אפשרי להשמיד את עם ישראל, בדיוק כשם שאי אפשר לייבש את הים. יש דברים שאין העולם מתקיים בלעדיהם, יש חוקי נצח.
הקב"ה, על פי המדרש, אומר להמן: להשמיד את עם ישראל? חשבתי על זה קודם. לאחר חטא העגל אמרתי למשה: "הרף ממני ואשמידם". זה לא התממש כי זה לא אפשרי. אפילו הקדוש ברוך הוא לא יכול להשמיד את ישראל.
בהזדמנות זאת נמצאה תשובה לשאלה המפורסמת האם יכול אלוקים לברוא אבן שאינו יכול להרים, ומסתבר שהתשובה היא חיובית. לאבן הנדירה הזאת קוראים "אבן ישראל" (בראשית מט, כו). אלוקים (מידת הדין) אינו יכול להשמיד את העם הזה. לא יכול לא מפני שכוחו מוגבל, כי אם מפני שהוא עצמו קבע את חוק הנצח הזה, נצח ישראל שלא ישקר. זה היה נכון אחרי חטא העגל, זה היה נכון בימי מרדכי ואסתר כשכבר נחתמה גזרת ההשמדה בטבעת מלכו של עולם, ועל אף ש"אין להשיב", הרי גם אין להשמיד. זה נכון לא פחות גם היום, כאן ועכשיו.
את חוק הנצח הזה המן בסכלותו לא ידע, גם שאר אויבינו אינם מודעים לו. אולי לא כל כך דחוף שיכירו, הכרחי שאנחנו נדע.
נפרדתי מהזקן לשלום. הודיתי לו על המדרש המופלא. את המייל של הרשע מאיראן לא השגתי ולא שלחתי לו את דברי המדרש. אבל מי יודע – אולי הוא קורא 'בשבע'. שיתעדכן.