בתרבויות אירופה כלי הפורצלן מונחים באופן מסורתי בוויטרינה, כמוצגים מוזיאליים בלתי מושגים, מורחקים ומורמים מעם.
הם מפתים בזכות הצבעוניות שלהם וערכם הקישוטי ונשמרים בקפידה מפאת ערכם. כלי הפורצלן הם מאפיין של תרבות אירוח אנינה וסממן של יוקרה ומעמד חברתי וככאלה משמשים גם כפריט אספנות.
תערוכה חדשה שמוצגת החל מהיום (א) במוזיאון העיר חיפה, עשויה במבט ראשון לעורר זיכרונות ואולי אף תחושות של געגוע. אולם היא מבקשת להרחיב מעבר להקשר הנוסטלגי ולראות בכלי הפורצלן סמל המייצג רוח של תקופה. התערוכה מתמקדת בפורצלן כסמל סטטוס, סממן מובהק של התרבות האירופית הדקדקנית, אשר התקבע כאחד האובייקטים המצביעים על מעמדו ועל הונו התרבותי של בעליו. המוצגים הם בבחינת סימנים מוצפנים, המייצגים את ערכיה של הזהות הבורגנית האירופית ושופכים אור על העדפותיהם האסתטיות של בעלי ההון.
התערוכה חושפת מחדש אוסף ייחודי בחשיבותו וביופיו, 'אוסף פלה ונתן צלניק'. האוסף שהוצג בשנת 1987 במוזיאון חיפה למוזיקה ולאתנולוגיה מורכב מפריטי נוי ומוצרים בעלי ערך שימושי מתחילת המאה ה-18 ועד המאה ה-20. שנוצרו במפעלים מרכזיים באירופה, כגון מייסן, גרמניה; סיבר, צרפת; וינה, אוסטריה; דוצ'יה, איטליה. חשיפת האוסף לקהל בארץ שפכה אור על ההעדפות האמנותיות והאסתטיות של מעמד האצולה ומעמד הבורגנות באירופה. אך ההחלטה בזמנו להציג את האוסף במוזיאון האתנולוגי ולא במוזיאון לאמנות הסיטה את מיקומו מן הרצף ההיסטורי של האמנות והעיצוב האירופיים. הפורצלן האירופי הוצג כ"אקזוטי" או כ"אנכרוניסטי" וחסר רלוונטיות לדיון תרבותי בהווה.
התערוכה הנוכחית במוזיאון העיר, מציגה את האוסף בקריאה מחודשת ומנסה לבחון את כניסתו של הפורצלן למרחב המזרח תיכוני, בהיותו חלק ממכלול מובנה של סממנים המייצגים תרבות אירופית. סיפור חדירתו של הפורצלן למרחב המקומי, אינו אלא חלק מן הסיפור הקולוניאלי על פערי הכוח בין המתיישבים החדשים מאירופה לבין יושבי הארץ. פערים שהשפיעו באופן דרסטי על אופי האוכלוסייה, על הנוף הפיזי ועל האקלים התרבותי. בעוד כיבוש הטריטוריה הגיאוגראפית נעשה באמצעות כלי נשק ו"עליונות הרוח", הטריטוריה הביתית נכבשה באמצעות כלי מטבח ותרבות האירוח. כלי הנשק וכלי האירוח העניקו למשתמשים בהם בשדות הקרב, כמו גם בחדר האוכל הביתי, את תו התקן השאפתני. "אירופה זה כאן", רמזו הוויטרינות בחדרי האורחים של כל מי שהרשו לעצמם לקנות פורצלן – בין אם "אורגינל" ובין אם חיקוי נאמן.
בתערוכה מוצגים פריטים מהאוסף הציבורי של הפורצלן האירופי לצד פריטים מאוספים פרטים שנרכשו לאחר הקמת המדינה על ידי יהודים יוצאי אירופה. בנוסף, מוצגת בתערוכה תוצרת מקומית המעתיקה ומחקה עיצובים אירופאים, כגון, "נעמן פורצלן", מהמפעלים הראשונים של התעשייה הקיבוצית, שהתבסס על חיקוי עיצובי של תוצרת מזרח אירופית, המחקה בעצמה מודלים ממערב אירופה. ו"מזרחי", מפעל משפחתי שפעל בשכונת התקווה בדרום תל אביב שייצר תחילה צעצועים במצריים, ושנים אחדות לאחר מכן החל לייצר פיגורות מגבס, אשר תהליך הצביעה העניק להן מראה של זיגוג פורצלן. רקדניות חשופות, בני אצולה מרכז אירופיים, דמויות ילדים ובעלי חיים מבוייתים המחקים "קלאסיקה תרבותית מערבית" נכחדת – כל אלו היוו חלק מרפרטואר הייצור של המפעל.
הביקוש למוצגים המחקים עולם אירופי בארץ, נבחן בתערוכה כביטוי להוויית חייהם של היהודים יוצאי אירופה המבקשים לקיים זיקה לתרבות המוצא וגם כפרקטיקת התחזוּת של קהל הצרכנים, המבקשים להתאים את המרחב הפרטי לערכים האסתטיים של התרבות ההגמונית- האשכנזית המקומית. התערוכה מאפשרת מבט על הזהות הגלותית של התרבות החומרית במרחב מזרח תיכוני ומקדישה מקום גם לאמנים עכשוויים מהארץ ומחו"ל העוסקים בנושאים אלו, במטרה לבחון את נוכחוּת העבר האירופי בתקופתנו.