שר הביטחון, משה יעלון, התייחס הערב (רביעי) לדברי בכירים לשעבר במערכת הביטחון שביקרו את מדיניות הממשלה.
"קודם כל אני מכבד את בכירי מערכת הביטחון לשעבר. לא תשמעו ממני השמצות אישיות, אך הם טועים. יש היסטוריה של טעויות, גם לי אישית. כתת-אלוף, לפני שהכרתי את הסכם אוסלו, חשבתי שזה יכול להיות דבר נכון. כשהתמנתי לראש אמ"ן בשיא אוסלו, תחת ממשלתו של יצחק רבין ז"ל, והתחוור לי מה הוא ההסכם, התפכחתי. והם תמכו ואפשר למצוא הרבה ציטוטים , היום תחת הכותרת של 'מפקדים למען ביטחון ישראל', אז זה נקרא 'המועצה לשלום ולביטחון' - טעו. הטעות הזו עלתה לנו בלמעלה מאלף הרוגים. גם ההתנתקות, שכרמטכ"ל התנגדתי לה ומבחוץ ומבפנים היו בכירים במערכת הביטחון שתמכו - התוצאה לנגד עינינו".
הוא הזכיר כי גם בבחירות 2006 נשמעו סיסמאות דומות וכך לפני אוסלו, "הייתי מפקד אוגדת יהודה ושומרון לפני אוסלו - לא שלא היו פיגועים, אבל מספר ההרוגים לא התקרבו בכלל למספרים שלאחר אוסלו. ואז הייתה תחושה של אין יוזמה, לא עושים ושצריך לתת תקווה. ראש ממשלת ישראל לשעבר, אולמרט, ב-2006 נבחר על זה שצריך לתת תקווה ואחרי ההתנתקות ניסה להוביל מהלך של התכנסות ביהודה ושומרון, שנתמך על-ידי מפקדים ובכירי מערכת הביטחון לשעבר, אז תחת הכותרת 'המועצה לשלום ולביטחון'. ולמזלינו זה לא קרה כי אם היינו יוצאים מיו"ש אז, הייתה חמאסטן כמו ברצועת עזה. לא צריך ללכת רחוק בהיסטוריה כדי להבין את ההשלכות על הביטחון שלנו, כאשר מתוך השטח מייצרים רקטות, חופרים מנהרות, מקבלים אספקה מבחוץ מאיראן או מספקים אחרים. ממשלת חמאס עם זרוע איראנית וארגוני ג'יהאד עולמי – זה מה שיש בעזה ועלול היה להיות ביהודה ושומרון".
"עכשיו לפני האתגר הזה, אנחנו עמדנו כממשלה בשש השנים האחרונות. אני מזכיר את הלחץ על רה"מ נתניהו בתחילת הקדנציה הקודמת להגיע להסדר עם הפלסטינים תוך שנה, שמשמעותו יציאה מיהודה ושומרון. בקדנציה הזו הצהרות כאלה ואחרות אז לעתים צריך לעמוד איתן, בוודאי מול לחץ פנימי עם הסיסמאות "צריך לייצר תקווה" - שהופכת לאשליה, שתמיד עולה במחיר דמים – ודאי גם מול לחץ חיצוני, כפי שרה"מ נתניהו עמד בשנים האחרונות ואני יודע מה אני מדבר. הצעת תכנית כזו, תכנית אחרת".
הוא הוסיף כי כל זה נתמך תמיד על-ידי בכירי מערכת הביטחון לשעבר, "שלא תמיד בקיאים בפרטים, לא תמיד יודעים את הנושאים, חלקם לא עסקו בנושאים האלה בהיותם בתפקידים. אבל הדרגה, השם, העבר, משמש כדי לדבר כפי ששעמנו את הדברים היום ואני אומר לכם שאם לא אנחנו היינו בשלטון בשש השנים האחרונות, אז הייתה חמאסטן ביו"ש. כי אז זה מדבר השמאל".
בהתייחסו לגרעין האיראני אמר יעלון כי "הנושא הוצף על-ידינו ועל-ידי ממשלות ישראל מ-94. ולכל אורך הזמן ניסינו להיות מאחורי הקלעים ואילולא נעשו דברים, לאיראן כבר הייתה יכולת צבאית גרעינית היום. בשלב מסוים הסתבר לנו שאף על פי כן ולמרות הכל, למרות שיחות משנות האלפיים של האירופים ולאחרונה הנכונות האיראנית להגיע למו"מ, כתוצאה מלחצים שאילולא העמדה הישראלית לא היו קיימים. הסנקציות הופעלו כתוצאה מעמדה ישראלית עיקשת וקשוחה וכשרה"מ ישראל מגלה שיש ממשל אמריקני שמוכן ללכת להסדר שהוא רע - ע"פ כל בעל מקצוע שעוסק בתחום - ובאין ברירה בסוף צריך לסמן קו אדום בעצרת הכללית שהמשטר האיראני מבין אותו ולא חוצה אותו.
ולאחרונה לקראת ההסכם הרע, אנחנו מבינים שהדרך היחידה לנסות לעצור את פרויקט הגרעין האיראני, לפני הפעלת כח, זה לבוא אל הקונגרס שהוא הבלם האחרון אז גם זה הופך לנושא פוליטי למרות שלא אנחנו בחרנו את העיתוי. במקום שיהיה גיבוי של כל המפלגות הציוניות למהלך של רה"מ, זה מנוצל להתקפות פוליטיות ומחליש את עמדתינו בחוץ ואולי ממשלה אחרת לא תעמוד על כך והיחסים עם האמריקנים יהיו יותר נוחים וכמובן איננו רוצים לפגוע ביחסים ואני יכול להעיד שהיחסים העמוקים לא נפגעו.
וגם על זה אנחנו מותקפים. ברור שמי שמציע ומתקיף אותנו מבפנים, מהשמאל, בעיקר ציפי ובוז'י, יכול להיות שהיחסים שלהם יותר נעימים עם האמריקנים, אבל ראינו מה קרה כשממשלות ישראל נכנעו ללחצים, בין אם זה הבחירות של החמאס ב-2006, ובין אם זה לפני כן – מוחאים כפיים על התנתקות ואחר כך ישראל נשארת לשלם את המחיר והמערכת הבינלאומית שוכחת ומפיקה את דו"ח גולדסטון".
בהמשך התייחס יעלון למלחמה בחמאס ואמר כי "גם תוקפים אותנו על 'כישלון מול החמאס'. אם זה כישלון, אז למה החמאס מורתע? יותר מאשר אחרי "עופרת יצוקה". מלחמה מבחינתינו זה לא משחק ילדים וכמו שאתם רואים, רה"מ ואנוכי כשר הביטחון לא מחפשים הרפתקאות, מנהלים מדיניות אחראית ובשיקול דעת וללא ספק, מי שחווה מלחמות, מבין שפעולה צבאית היא המהלך האחרון. אם יש אפשרות לעצור משהו – פרויקט גרעין באיראן, ירי רקטות – לפני פעולה צבאית, נוקטים בזה. אבל לעתים אין ברירה וצריך לנקוט במהלכים. ופה שוב – סיסמאות. מצד אחד – למה מכריעים, למה לא מנצחים, למה לא ממוטטים, למה לא מחסלים? מצד שני – למה לא עושים הסכם עם החמאס? אי אפשר להחזיק מקל בשני קצותיו אבל זה משקף את המתח ואת הדיונים שאנחנו מקיימים ובסוף מגיעים למסקנה מה נכון לעשות ומה לא נכון לעשות גם באשר להבאת השקט לתושבי עוטף עזה.
ולצערי כשזה נוגע רק לסיסמאות, אז נדמה שיש פתרונות של זבנג וגמרנו. יש כאלה שמציעים שלום עכשיו, יש כאלה שמציעים מלחמה עכשיו, הכרעה עכשיו, הסכם עכשיו. צריך לייצר תקווה. התקוות האלה שלצערי פוליטיקאים המציאו בשנים האחרונות, שילמנו עליהם יותר מדי מחירים בדם. ואני חושב שרה"מ מוכיח את עצמו בשש השנים האחרונות, בהובלה אחראית, בהובלה שקולה, בהובלה שמסתכלת על כל התמונה. גם על שיקולים איזוריים, בינלאומיים ובעיקר על האינטרסים הביטחוניים של מדינת ישראל".
"עכשיו תוקפים על המצב הביטחוני של היום. "מאז לא היה מצב כל כך גרוע וקשה". זה מצב קשה? שוכחים. אני זוכר את מלחמת ההתשה, את מלחמת יום הכיפורים, אחר כך תקופת טרור, תקופת רקטות וטפטופים, פיגועי התאבדות. והשקט הביטחוני הזה גם הוא לא מובן מאליו. הוא פועל יוצא של הובלה אחראית, של מדיניות שקולה. זה לא כתוצאה מאי עשייה, זה מעשייה רבה. ונותנים לנו כל מיני הצעות למה לא מדברים עם זה ואחר כך מאשימים אותנו, כשאנחנו כן מדברים, בצורה מעוותת – אפרופו הפרסום המניפולטיבי של המסמך.
ידינו מושטת לשלום לכל מי שמעוניין ברצינות לדבר איתנו על שלום. אבל שלום איננו מבוסס לא על ויתורים, לא על נסיגות, לא על הסכמים כתובים על-ידי עורכי דין שאין להם גיבוי ולא על-ידי טקסים או ועידות שלום. שלום מבוסס על אינטרסים משותפים, על אינטרסים שבחלקם עם הרתעה, שחלקם הם זרים וזו הדרך שראש הממשלה מוביל את מדיניות הביטחון של מדינת ישראל בשנים האחרונות וזה ההסבר שלי לשקט היחסי שכולם נהנים".