בימי שישי אנחנו רואים מהתחנה איך היא מטפסת על השרפרף החורק במרפסת שלה, ובעזרת מטאטא ישן מנסה לנקות את התריס תוך שהיא רוטנת ונאנחת.
כל שבוע אחי מעיר בחיוך: "אתה רואה, ככה היא מכינה את המטאטא לתעופה". ואני, טוב, לא לגמרי האמנתי לזה, אבל איכשהו זה הגביר את הפחד שלי ממנה.
השבוע, בערב פורים, אחי יצא למסיבה עם החברים בבית של הרב שלו. הוא החליק על שלולית של יין, והראש שלו נחבט בשולחן. אבא נסע איתו לבית חולים, והודיע שהוא יצטרך להישאר שם במשך הלילה.
אמא, שעוד קודם נסעה לדאוג שסבתא לא תהיה לבד בחג, התקשרה גם היא לספר שסבתא לא מרגישה טוב, ושהיא תישאר אצלה הלילה.
פתאום מצאתי את עצמי לגמרי לבדי בבוקר פורים. על השולחן עמדו הצלחות החד-פעמיות, מחכות שמישהו יסדר בתוכן משלוחי מנות. מיהרתי להתפלל ולשמוע קריאת מגילה, מנסה לחשוב איך אמלא את הצלחות. ידעתי שאמא תכננה לאפות אוזני המן ופשטידות, אבל היא לא הספיקה, וכרגע כל מה שהיה לי לשים במשלוחים היו בקבוקי היין הקטנים.
כשחזרתי מהתפילה, חיכה לי משלוח מנות ליד הדלת.
אוזני ההמן שבו עוד היו חמות, והייתי כל כך רעב שעוד לפני שבדקתי ממי המשלוח - טעמתי מהן. אלה היו אוזני המן הכי טעימות שאכלתי בחיים! היו שם גם עוגיות עם אגוזים, ועוגות קטנות, וכל מאכל טעים מקודמו. רק כשהצלחת עמדה ריקה, הסתכלתי בפתק. לרגע עמדתי משותק.
את המשלוח הזה קיבלתי מהשכנה.
חיכיתי בבית, מפחד שהיא אולי הרעילה אותי כמו המכשפה של שלגיה, או שאולי היא מנסה להשמין אותי כמו המכשפה של עמי ותמי. כשכלום לא קרה, התחלתי להתבייש. חשבתי שאולי כדאי שאודה לה על המשלוח. אולי מתאים היה שאתן לה משהו בחזרה. אבל לא היה לי מה לתת.
עמדתי מהסס ליד דלת ביתה. בידי צלחת חד פעמית ובה בקבוק יין, חפיסת שוקולד ושקית עם חטיף. זה מה שמצאתי בבית. כשהיא פתחה את הדלת, ומפניה קרן חיוך של טוב לב, גיליתי שכל הלחץ והבושה שהצטברו אצלי בלב יצאו בשטף של מילים ודמעות. אני לא יודע איך קרה שישבתי אצלה במטבח, כוס מיץ בידי, ואני מספר בבכי שנשארתי לבד בבית ושאין לי משלוחי מנות לתת.
פנינה, זה שמה של השכנה, הרגיעה אותי. היא הניחה לפניי עוד מאוזני המן הנהדרות שלה, וסיפרה לי על עצמה. מסתבר שגם לה הייתה בעיה. היא אמנם הכינה הרבה משלוחי מנות, אך היא זקנה וחלשה מכדי לצאת ולחלק אותם. "בוא נעשה עסקה", היא חייכה אליי. "אני אכין את המשלוחים, גם שלך וגם שלי, ואתה תחלק אותם". יצאתי מביתה לשליחות הכי כיפית בשנה - חלוקת משלוחי מנות. ראיתי שפנינה השכנה מקפידה לתת לזקנים ולעניים.
אני בטוח שגם אם היא מכשפה, אז היא מכשפה טובה. עכשיו שהתחלנו עם הניקיונות לפסח, אני לא מתכוון לתת לה לעלות בקושי על השרפרף החורק במרפסת. השבוע אקדים אותה ואבוא לנקות לה את התריס.