באמת חבל שלא הלכתי לפוליטיקה. ואת זה לא רק אני אומרת. אם היו מציעים לי תפקיד בממשלה הייתי מבקשת להיות שרת התחבורה. וזאת למה? כי בכל פעם שהמשפחה מתרחבת מעבר לשלושה ילדים, צריך לרכוש רכב עם שבעה מקומות, וזה יקר. ואחר כך, כשעולים בעזהי"ת לשישה ילדים - אותו כנ"ל, צריך לקנות טנדר.
אז נכון שבציבור החרד"לי לחלק לא קטן מהזוגות הצעירים רכב הוא בגדר חלום רחוק, אך עדיין יש לא מעט זוגות מהמגזר שהצ'ופר של הנחה על רכישת רכב עקב הרחבת המשפחה, או ביטול המס על רכישה כזו, היו יכולים לשמח אותם מאוד. אני מניחה שחוק כזה גם היה גורם באופן עקיף להרחבת המשפחה.
אך האמת היא שלא ברור לי עד הסוף עד כמה צריך לצ'פר משפחות ברוכות ילדים. ולפני שאקבל תגובות נזעמות, אסביר את דבריי. להיות אם ברוכה זה כפשוטו - ברכת ה'. זו זכות גדולה, וישנן נשים רבות שהיו מאוד רוצות לעמוד במקום הזה ולא זכו. האם הן פחות צדיקות? פחות גיבורות? התשובה היא שלא. זו ברכה שתלויה בשפע האלוקי. ובוודאי שלא בנו, הרופאים.
לפני זמן מה נכחתי בדיון נוקב במהלך ישיבת רופאי פריון, ואחד מהם הביע את התנגדותו לטפל באישה שלא הייתה מוכנה לשלול בעיה גנטית בעובר. וכך הוא התבטא: "מה, אני אכניס אותה להיריון כאשר היא נוקטת בגישה המנוגדת להיגיון?" לא יכולתי להתאפק. "קצת הגזמת", אמרתי לו, "אתה אחראי להיריון שלה? אתה אחראי רק לסייע, עם כל הענווה, לתהליך שכולו בידי שמיים בעזרת הידע והטכנולוגיה הקיימים היום".
לעתים אנו הרופאים צופים במעבדת ה‑IVF בעוברונים מאוד פוטוגניים - סימטריים, ממש מושלמים, וגם שאר נתוני הפריון תקינים, ובטוחים בבשורת ההיריון הקרוב - אך הוא בושש לבוא. ודווקא מאיזה עוברון א‑סימטרי, עם רירית רחם דקה ומצב הורמונלי בקנטים, באה הישועה...
כשהסדר לא בסדר
ומה קורה כאשר עוברים על בני הזוג חודשים ושנים, ועוד לא נצפו רגלי המבשר?
ריח אביב באוויר. בשורת החג מפציעה. מתחילים הדיונים השנתיים הקבועים סביב התוכניות לליל הסדר. לשושי ברור שאין מצב שהיא תסכים השנה לנסוע להורים שלו לחג. יהיו שם יותר משלושים איש, המון זאטוטים מתרוצצים סחור סחור, מוצצים וצעצועים מפוזרים, בכי תינוקות מחריש אוזניים, הנשים הצעירות שבורחות מדי פעם לחדר ההנקה ומקימות שם מאהל פרטי והאחרות שמתמתחות כשבטנן בולטת קדימה ופיהוק הריוני פוצה את פיהן. אך הקשה מכול הוא המבטים של כ‑ו‑ל‑ם. כן, לכיוונה.
דני דווקא מבין אותה. ועוד כמה ימים הברית אצל אחותו מירי, ששושי כבר ניסתה להסביר לה שהם לא יוכלו להגיע, ובוודאי שלא להיות קוואטרים. אבל אוזניה של מירי היו אטומות. היא עקצה אותה, בקפדנות מרירה, על כך שהם אף פעם לא מגיעים לאירועים משפחתיים. גם אמו התערבה (טעות גסה!) וניסתה ללחוץ עליה להגיע לברית. וכל זה קרה בדיוק ביום שהיא קיבלה טלפון מהאחות החביבה ביחידת ההפריה, שבישרה שוב על תבחין היריון שלילי.
ואז שושי הפסיקה את התרופות, ההורמונים צנחו, והיא ביקשה רק להתכרבל במיטה החמה ולברוח מכולם. אבל הטלפון צלצל וצלצל, צלצול עיקש וטורדני. לבסוף היא הרימה את השפופרת, ומירי הייתה מעבר לקו...
אצל שירי ההתמודדות שונה לגמרי. היא כל כך רוצה לדבר עם אמה על בעיות הפוריות שלה, להישען על כתפה, אבל אמה מתחמקת ממנה. היא כאילו מתעלמת מהתיק שמונח על כתפי בתה. והרי זו אותה האמא המסורה שתמיד הייתה שם בשבילה. זאת האמא שהייתה לצדה כשפסעה את צעדיה הראשונים ומעדה שוב ושוב, וצחקה "שבע תיפול צדיקה ותקום" ועטפה אותה באהבה עד בלי די. וכשנהייתה כלה אמה המדהימה הכינה אותה להלכות הבית. אבל היום - שתיקה רועמת. היא בורחת מהנושא. צביקי שלה ממתין עמה כבר שלוש שנים – אבל חוץ ממנו אין את מי לשתף. כמה הייתה רוצה לשחנש עם אמה על ההתמודדות, להישען על כתפה, אבל אמה כלל לא רוצה להיות חלק מהכאב. אולי קשה לה מדי?
הביחד של 'אדוה'
לילה ירושלמי ערפילי וגשום. ברחוב צר, בתוככי שכונת קריית משה, יושבות עשרות נשים, צעירות, מוצלחות, מאירות פנים בחדר אחד לא גדול. כאן יש מרחב מחיה לכל הדאגות, הטרדות, האכזבות והתסכולים, מרחב של שיתוף, כאיש אחד בלב אחד, מתוך הכלה הדדית, תוך רצון לצמוח מתוך האפלה.
הן שבעו מאיחולי ה"בקרוב אצלך", או מההבטחות שבמחזור הטיפולי הבא ההיריון בוא יבוא. הן מישירות מבט למציאות הרפואית, ועוטפות אותה בממד רוחני מעצים, מגבש, מצמיח. זהו המרחב שבו הן מורידות את המסכות, את הארשת שהן עוטות ביומיום שמשדרת הכול כשורה.
כאן מותר לקטר, לברר, להרהר וגם להתמרמר. לפעמים מתקיימת הרצאה, לעתים מופע, אך החשוב הוא הביחד, החיבוק החם, האכפתיות. כאן זה כמו בית, כמו רחם חם.
עמותת 'אדווה' שהקימו בני הזוג בפלר, במטרה להעלות את המודעות החברתית לעולמם של הזוגות מאותגרי הפוריות, דואגת גם לפגישה הזאת. בעולם מוסתר זה אין פלישה של המשפחה לחיים הפרטיים – ואין גם התעלמות כאובה. ולקראת חג הפסח, חג המשפחה המורחבת, מתקיים ערב מיוחד להורים ולחברים של הזוגות הללו, המיועד לפתיחת צוהר לעולמם, העלום לעתים גם בפני הקרובים אליהם.
לתגובות: drchana2@gmail.com