הררי מילים כבר נשפכו על נאומו של ראש הממשלה בקונגרס. כמעט כל פוליטיקאי, פרשן או אזרח מצא בנאום הרהוט את החלק הנוח לו והתואם את עמדותיו הבסיסיות ונאחז בו מתוך שכנוע עצמי, כמו עיוור שממשש חלק של פיל מהמשל המפורסם.
אלה טענו שהנאום יצר מהלכים חשובים בקונגרס, אלה טענו שהנאום סכסך בינינו ובין האמריקנים, ולא נותר אלא להמתין לעתיד שיוכיח מי צדק, מי טעה ומי סתם רצה להפיל את ביבי.
אבל היה עוד חלק אחד בגופו של הפיל, איבר שחבורת העיוורים מהמשל די פספסה אותו. היה זה קטע בנאומו של בנימין נתניהו שעסק באלטרנטיבה לעסקה המתרקמת של האמריקנים עם איראן, ומשום מה נותר מחוץ לפולמוס הציבורי והתקשורתי, כאילו אין סיבה להתווכח עליו. "נאמר לנו שהחלופה היחידה לעסקה הרעה הזאת היא מלחמה", אמר נתניהו, "זה פשוט לא נכון. החלופה לעסקה הרעה הזאת היא עסקה טובה בהרבה... ואין מדינה שיש לה עניין רב יותר מאשר ישראל בעסקה טובה שמסירה את האיום הזה בדרכי שלום".
גם מי שאינו בקי בנושא האיראני אבל יודע לקרוא בין השורות – קולט בבירור את המסקנה הבלתי נמנעת אך גם הבלתי מוצהרת: תקיפה באיראן היא לא אופציה. תקיפה באיראן היא אשליה. לא ישראל ולא אף מדינה אחרת עומדים לתקוף באיראן, גם אם האחרונה תהיה בדרך הבטוחה לגרעין. הדברים של ראש הממשלה הם די ברורים: האופציות המונחות על שולחן הן הסכם עם איראן, הסכם אחר עם איראן, או מגבלות כלשהן. למרבה הצער – וצריך להיות אופטימיסט חסר תקנה כדי לחשוב אחרת – אף אחד מהמסלולים האלה לא יעצור את הגרעין האיראני. גם זאת אשליה.
ייתכן שבאמת אין תועלת בתקיפה, וגם לא במלחמה כוללת. אני לא מתיימר להביע עמדה בנושא שאין לי ולבוז'י הרצוג מושג בו. אבל הספין הקבוע על תקיפה קרובה או רחוקה של איראן, שמסתובב לא מעט בעולם התקשורת שלנו, נראה מנותק מהמציאות. וכמו שזה נראה כרגע, גם מניעה מוחלטת של הגרעין האיראני נראית כמו פנטזיה שאין לה קשר עם התפיסה הביטחונית בישראל ובעולם המערבי כולו.
אסון אוסלו
בשבוע שעבר הודיעו חברי ועדת פרס נובל על הדחתו של היושב ראש תורביורן יאגלנד מתפקידו. המדיחים לא נימקו את החלטתם, אבל אחת התיאוריות היא שיאגלנד שילם את מחיר ההחלטה המוזרה להעניק את פרס נובל לשלום לברק אובמה. כזכור, הנשיא האמריקני קיבל את הפרס זמן קצר לאחר שנכנס לתפקידו, למרות שעדיין לא הספיק לעשות אפילו דבר חיובי אחד מלבד לקרוא מטלפרומפטר. העולם כולו גיחך אז על מתן הפרס. כולם הבינו שנכון יותר היה להמתין ולתת לנשיא את הנובל רק לקראת סיום כהונתו, למרות שעדיין לא הספיק לעשות אפילו דבר חיובי אחד מלבד לקרוא מטלפרומפטר.
אם אכן הפרס לאובמה הוא שגרם להדחתו של יאגלנד, מוזר שחברי הוועדה הנורבגים המתינו עד עכשיו. בעולם כולו הבינו מזמן ששלום כבר לא ייצא מהנשיא הזה, אבל באוסלו כמו באוסלו – עד שזה לא נגמר זה לא נגמר. ייתכן ששם, בוועדת פרס נובל, המתינו לראות שמא אובמה יצדיק את הפרס בדיעבד. רק כשגילו שם שהאיש עומד לסיים את כהונתו כאסון מהלך – מצאו את האשם במחדל הפרס והדיחו אותו. אני רק מתפלא שזה לא היה ביבי.
אותי זה מצחיק
אחרי שכבשו את המגזר בסרטוני יוטיוב, על הבמות ובעצם בכל אמצעי תקשורת אפשרי כולל הודעות הגבאי בבית הכנסת – יוצאים חברי ההרכב הקומי 'אנדרדוס' במופע חדש שנושא את השם המרענן 'אנדרדוס #2'. ואם בתחום המוזיקה נהוג לדבר על מחסום הלהיט השני או האלבום השני, ברור לחלוטין ש'אנדרדוס' צולחת בקלילות ובלי שום בעיה את מחסום המופע השני. בדומה לקודמו, גם הפעם זהו מופע מערכונים שנע בין המבריק והחביב ובין הקורע ממש. גם הפעם ישנם קטעי שירה פלוס הרחבה מסוימת של המונח ריקוד, וגם הפעם הביצוע הוא כמעט ללא דופי.
המופע החדש נותר במחוזות המוכרים והבטוחים של המגזר הדתי: דייטים, תפילות, חזרה בתשובה ועלוני שבת. בואו נודה על האמת: החיים שלנו במגזר די משעממים. אבל הנושאים השבלוניים מטופלים במערכונים באמצעות טוויסטים מבריקים ורבי המצאה ודמיון: ועדת קבלה יישובית של ניצולים על אי בודד, מלאכים שאחראים על המחשבות התועות בשעת תפילת העמידה, סופרמן שמנסה להגביה ספר תורה ספרדי, והמערכון המצחיק מכולם לטעמי: הדייט הראשון של אדם וחווה, רגע לאחר שנבראה מאחת מצלעותיו ("תגידי, מאיפה את במקור?" "מפה"). קטע פשוט מושלם, כל בדיחה מסודרת בדיוק במקום.
ומכאן לפינת הביקורת הבונה: שניות ארוכות חולפות בין מערכון למערכון, ובזמן הזה מנוגנות ברקע שתי פרודיות היוטיוב הגדולות של אנדרדוס – 'אחלה חסודה' ובעיקר 'שיר הסמס'. ובכן, איך לומר את זה בעדינות: בפעם השביעית זה די יוצא מהאף. אז חבריי היקרים מאנדרדוס: או שתוציאו להיטי יוטיוב מוזיקליים חדשים במטרה לשלב אותם במופע, או שתכניסו במקום זה תשדירים של המחנה הציוני. אין באמצע. אה כן, ותורידו מיד את הבדיחה הקטנה ההיא על עיתון בשבע. מעבר לזה, כל מילה נוספת מיותרת – פשוט לרוץ לקנות כרטיסים. סמיילי, נקודה.