בדרך לאינתיפאדה הבאה

הבחירות הקרובות יכריעו בדבר אחד, וזה לא קשור ליוקר המחיה, ליחסי דת ומדינה או לגרעין האיראני. דעה.

עדי ארבל , כ"א באדר תשע"ה

בדרך לאינתיפאדה הבאה-ערוץ 7
המשך שלטונו לא בטוח בכלל בגלל השאננות. בנימין נתניהו
צילום: מרים אלסטר, פלאש 90

השיח הציבורי של לפני הבחירות מייצר מציאות מדומה שכל קשר בינה ובין העולם שאחרי ה‑17 במרץ מופרך מעיקרו.

הבחירות הללו הן לא על יחסי דת ומדינה, בעיקר מכיוון שהחרדים יהיו חלק מכל קואליציה עתידית. לראיה, אפילו מרצ ויש עתיד לא הכריזו כי יימנעו מישיבה בממשלה עם חרדים.

הבחירות הללו הן לא על יוקר המחיה, ואפילו לא על מחירי הדיור. בקושי אפשר לזהות פערים רעיוניים בין לפיד ובנט, שרי האוצר והכלכלה בממשלה האחרונה, ובין טרכטנברג, מועמד המחנה הציוני לתפקיד שר האוצר.

הבחירות הללו גם לא קשורות לסוגיה האיראנית. כוונותיהם של נתניהו והרצוג לטפל באיום האיראני דומות, גם אם יש ביניהם מחלוקת כיצד להתמודד עמו.

ובכל זאת ועל אף כל האמור לעיל, גם הבחירות הללו הן קריטיות להמשך קיומנו בארץ.

הסיבה פשוטה: פעמיים בשלושים השנים האחרונות קמה ממשלת שמאל שניסתה לקדם הסכם מדיני עם הרשות הפלשתינית. בשני המקרים, ממשלת רבין ב‑92' וממשלת ברק ב‑99', פרצה אינתיפאדה רצחנית, שגבתה מאות רבות של הרוגים ואלפי פצועים.

כמי שנוסע בתחבורה הציבורית מדי יום, אני מודה שאני לא פחות מאשר מפחד מממשלת שמאל נוספת. היא תהיה מלאה בכוונות טובות אמנם, אבל תהפוך את חיינו לגיהינום מתמשך, שיגרום לנו עוד להתגעגע לימים שבהם יכולנו להתווכח על מחירי הדיור.

חשוב לומר, לא מדובר בעוד קמפיין הפחדה. העבר הלא רחוק מראה שזו אפשרות ריאלית לחלוטין. הידיעות האחרונות אודות המעצרים שביצע אבו-מאזן ביהודה ושומרון כדי למנוע פיגועים שיסייעו לנתניהו להיבחר שוב, מעניקים תחושת דה ז'ה וו לימים שבהם יאסר ערפאת פעל באופן דומה.

אלא שיש מי שנכנסים לשאננות, ובטוחים שהרמיזות של דרעי כי ישב עם נתניהו, והאמירות של ליברמן כי לא ישב עם מרצ, מבטיחות את המשך שלטונו של נתניהו. הדבר לא בטוח בכלל. ראשית, כי מחנה הימין עלול להפסיד ארבעה מנדטים אם אלי ישי לא יעבור את אחוז החסימה. שנית, כי בכל מערכות הבחירות האחרונות הליכוד קיבל משמעותית פחות מאשר ניבאו לו הסקרים. שלישית, מכיוון שדווקא במעוזי ההצבעה הקלאסיים של הליכוד, עיירות הפיתוח והפריפריה, אחוזי ההצבעה נמוכים משמעותית מאחוז ההצבעה הארצי. ורביעית, מכיוון שאחוזי ההצבעה הגדולים מגיעים דווקא מקלפיות שבהן מנצחות מפלגות השמאל והמרכז.

למציאות קשה זו אין פתרונות קסם. על כל אחד מתומכי מחנה הימין לעשות שני דברים: לשכנע מצביעי ימין מבולבלים שחושבים שהצבעה למרכז תסייע להם בסוגיות משניות, ולהביא לקלפי, פיזית, כמה שיותר תומכי ימין. או שנפסיד.

הכותב הוא מנהל פרויקטים במכון לאסטרטגיה ציונית