פרופ' אריה אלדד
פרופ' אריה אלדדפלאש 90

הסכסוך הישראלי-ערבי נדחק לשולי מערכת הבחירות הזאת. כדי לתקוע טריז בין הליכוד והבית היהודי, לקח נחום ברנע מסמך טיוטה אמריקני (שחששנו מאוד פן יאומץ על ידי נתניהו), והציג אותו כוויתורים המפליגים שלו. זהו מעשה נבלה עיתונאי, מאלו המורחים כותרת שאינה מבוססת על מה שכתוב במאמר, כי מי קורא מאמרים ארוכים?

בדרך שכחו השמאלנים כי עליהם להחליט אם הם צולבים את נתניהו על כך שלא התקדם בתהליך להקמת מדינה פלשתינית ברוח נאום בר-אילן, או שהם צולפים בו על שהוא מעדיף את ארץ ישראל על פני שלום עם הערבים. 'הארץ' יכול לצאת בכותרת ראשית שמדווחת על כך שנתניהו נסוג מנאום בר-אילן, כשבגוף המאמר כתוב כי האמירה יצאה מ"קמפיין הבחירות" של הליכוד. קרי, ממשהו שאמרה ח"כ ציפי חוטובלי לעלון בית כנסת אחד. אבל הכול כשר כשרוצים להעלות את השמאל לשלטון.

נאמני ארץ ישראל, גם אם אין להם דירה, גם אם יוקר המחיה ממרר את חייהם, חיים כל הזמן בתחושת חרדה שמא יקום יום אחד ראש ממשלה שיוותר על לב המולדת שלנו וימסור אותה לערבים שיקימו בה את מדינתם. ולפיכך אסור למצביעי הימין למסור את גורלם בידי משיחי שקר "מרכזיים", אשר מנסים לעמעם את נכונותם לוויתור על המולדת בהצהרות חלולות, כוללניות, לא מחייבות, או שהם אומרים דבר והיפוכו. בכך אני כולל את ליברמן וכחלון, ובוודאי את יאיר לפיד או את אריה דרעי, שמנסה למחוק מזיכרוננו את עמדת ש"ס לגבי אוסלו ואחריותה ההיסטורית לאסון.

לפיכך צריך להכריע בין הצבעה פוליטית לליכוד, הצבעה אידיאולוגית לבית היהודי או הצבעה אסטרטגית ליחד בראשות אלי ישי.

למה הצבעה לליכוד היא הצבעה פוליטית? נתניהו טוען שאם הליכוד לא יהיה המפלגה הגדולה ביותר, יטיל הנשיא על הרצוג להרכיב ממשלה. בכך הוא קורא לנו לשכוח את חברון, את הצבעותיו על ההתנתקות, את נאום בר-אילן ואת הסכמתו העקרונית לוויתורים נוספים, כולל בקעת הירדן. להצביע בשבילו כדי שיוכל להרכיב את הממשלה הבאה.

תנוח דעתכם: אם יהיו לנתניהו בבית הנשיא יותר תומכים מאשר להרצוג, יטיל עליו הנשיא את הרכבת הממשלה. כך קובע החוק. כך קובעת פרשנותו על פי השכל הישר. כך קבע גם התקדים ההיסטורי, כשאפילו שמעון פרס לא יכול היה להטיל את הרכבת הממשלה על ציפי לבני שזכתה ליותר מנדטים מנתניהו.

ולמה בכל זאת עדיף נתניהו כראש ממשלה על הרצוג? זהו ההבדל בין ודאי לשמא. זהו ההבדל בין מי שגורלו הפוליטי תלוי במצביעי המחנה הלאומי ויש לנו עליו מנופי לחץ, ובין מי שתלוי בשמאל, אולי גם בערבים, ואין לנו כלים פוליטיים למנוע ממנו הקמת מדינה פלשתינית.

אידיאולוגית, אני, כמו רוב נאמני ארץ ישראל, קרוב יותר לבית היהודי. מי שחורט על דגלו כי ארץ ישראל שייכת לעם ישראל על פי תורת ישראל קרוב יותר ללבי ולאמונתי. גם אם בנט אמר שאפילו הסיפוח המינימלי שהוא מציע (שטחי C בלבד) הוא בבחינת "שיר מזמור לעתיד לבוא", בעוד 20 או 40 שנה, אידיאולוגית הוא עדיף על הליכוד - המפלגה שמסרה לערבים את סיני, את גוש קטיף וצפון השומרון ואת חברון והקפיאה את הבנייה ביו"ש ובירושלים.

אבל בבחירות הקרובות צריך לשקול גם שיקול אסטרטגי: אם יחד בראשות אלי ישי לא תעבור את אחוז החסימה, יאבד נתניהו את הסיכוי להרכיב ממשלה. הייתי מצפה מהליכוד ומהבית היהודי לוודא שיחד עוברת את אחוז החסימה, ולא להילחם בה. אם הם באמת מרגישים אחריות לגורל הארץ ולא דואגים רק לכיסאותיהם, עוד חבר כנסת בבית היהודי לא יעלה ולא יוריד. אחד פחות ליחד יכול לגרום לאובדן של שלושה או ארבעה מנדטים למחנה הלאומי. מי שחושש שמא הם לא יעברו את אחוז החסימה, חייב דווקא להצביע להם. זוהי הצבעה אסטרטגית.