גבול בר הגנה

לנוכח האיומים המתעצמים, חובה על ישראל לשמור על בקעת הירדן כקו הגנה מינימלי.

עוזי דיין , כ"ב באדר תשע"ה

גבול בר הגנה        -ערוץ 7
עוזי דיין
צילום: פלאש 90

עם התגברות השמועות על כוונה אמריקנית להציג תוכנית בתחום הישראלי-פלשתיני, חשוב לחזור ולהזכיר את העוגנים הישראליים ובפרט את גבולות מדינת ישראל.

לישראל זכות טבעית המגובה בצורך מוכח היסטורית, ולמרבית הפלא גם מוכרת בינלאומית, לגבולות בני-הגנה.  

כך בהחלטת מועצת הביטחון 242 מנובמבר 1967, שלא דרשה מצה"ל נסיגה מוחלטת לקוי 48'. ההחלטה קבעה שישראל זקוקה ל"גבולות מוכרים ובטוחים", ולא לקווי 67' המהווים פיתוי לתקיפתה על ידי אויביה. בשנת 2004 נתנה ארצות הברית לישראל מכתב ערבויות שהכיר בזכותה ל"גבולות בני הגנה שיאפשרו לה להגן על עצמה בכוחות עצמה". מסמך זה נחתם בידי הנשיא ג'ורג' וו. בוש ונתמך על ידי רוב בשתי המפלגות בקונגרס האמריקני.

בבואנו לקבוע את מיקומם של גבולות בני הגנה אלה, עלינו להביא בחשבון את האיומים על ישראל: מלחמה קונבנציונלית, טילים ורקטות, טרור, התגרענות, וכן את המצב הגיאו-אסטרטגי והטופוגרפי בראייה היסטורית וארוכת טווח.

ישראל אינה מדינה חלשה כלל וכלל. אבל בהיותה קטנה וצרה היא פגיעה – 70 אחוזים מאוכלוסיית המדינה ו‑80 אחוזים מכושר הייצור התעשייתי שלה מרוכזים ברצועת חוף צרה בין הים התיכון ליו"ש. גבעות יו"ש חולשות מבחינה טופוגרפית על מישור החוף החשוף, שבו נמצא חלק משמעותי מהתשתית הלאומית הישראלית: נתב"ג, כביש 6, מוביל המים הארצי, קווי המתח הגבוה הראשיים ועוד. מצב טופוגרפי זה מעניק יתרון ברור לתוקף מבחינת תצפית, ירי ויכולת הגנתית טובה נגד תגובה ישראלית יבשתית.

סיבות אלה הביאו את אדריכלי תורת הביטחון הלאומי הישראלית, מיגאל אלון דרך משה דיין ועד יצחק רבין, להתנגד בעקשנות לחזרתה של ישראל לקווי 67' הפגיעים, שבתפיסתם הזמינו תוקפנות וסיכנו את עתידה של ישראל.

שנים עברו מאז, והצורך בגבולות בני הגנה רק גובר. להיסטוריה של תוקפנות נגד ישראל ולחוסר היציבות הכרוני במזרח תיכון נוספו בשנים האחרונות ההתפתחויות הבאות: החורף הערבי שהתפתח לכדי מלחמה אזורית המאיימת על משטרים וגורמת להתפוררות של מדינות ולמצב של אי ודאות בסיסית באזור; האיום האיראני החותר בנחישות לנשק גרעיני, מעורב בצורה תוקפנית בכל קונפליקט וממשיך להקים מוצבי חוץ מסביב לישראל; והטרור הבלתי פוסק, לרבות כניסתו של טרור ג'יהאדיסטי בינלאומי לאזור ועלייתו של ארגון המדינה האסלאמית (דאע"ש), מציאות שמביאה את הטרור לכדי איום אסטרטגי.

בזירה הדרומית (בזכות פירוז סיני) ובזירה הצפונית (בזכות אי התפתות ישראל למסור את הגולן) יש לישראל גבולות בני הגנה.

בזירה המזרחית, צריכים גבולות ישראל לענות על הקריטריונים הבאים:

1. עומק אסטרטגי בסיסי, שחשיבותו רק עולה בעידן הטילים הבליסטיים והרקטות ארוכות הטווח המאיימים על מרכזי האוכלוסייה האזרחית, ואף על תהליכי הגיוס ושליחת כוחות צבא המילואים למערכה. האיום בהתגרענות האזור מחריף עוד יותר את הצורך בעומק אסטרטגי הנדרש גם לפריסת מערכות ההתרעה והיירוט.

2. מרחב המאפשר עומק לניהול קרב הגנה נגד איומי התקפה קונבנציונלית ממזרח. המלחמה האזורית ואי הוודאות והדאגה באשר לכיווני ההתפתחות של סוריה, עיראק וירדן, עושה מרחב זה לחיוני.

3. מרחב המאפשר לחימה בטרור. רק נוכחות ישראל במעטפת המזרחית של הגדה המערבית תאפשר מימוש פירוז אמיתי של הישות הפלשתינית, שהוא תנאי לכל הסדר יציב.

היכן נמצא מרחב הגנה כזה? רק בבקעת הירדן!

להלן כמה נתוני מפתח על בקעת הירדן:

* רוחבה של ישראל מהים התיכון ועד נהר הירדן הוא בממוצע 64 ק"מ - עומק אסטרטגי מינימלי ומרחב אווירי בלתי ניתן לחלוקה, לכל הדעות.

* בקעת הירדן ורכס ההרים ממערבה שמתנשא לגובה של עד למעלה מ‑1,000 מטרים מעל פני הים, מהווה מחסום פיזי הנחצה רק על ידי חמישה מעברים הכרחיים, שדרכם מסוגל צבא תוקף לנוע מערבה. נתונים אלה הופכים אותה למרחב הגנה אידיאלי.

* בקעת הירדן מהווה את המעטפת המזרחית של מדינת ישראל בכלל ושל ירושלים בירתה בפרט. הניסיון מהיציאה מדרום לבנון ועזה מלמד אותנו שבלי שליטה על המעטפת, הופך כל אזור שיצאנו ממנו לישות טרוריסטית.

נתונים אלה עושים את בקעת הירדן לקו הגנה קדמי חיוני לביטחונה של ישראל. אין לכן פלא שכבר ראש הממשלה יצחק רבין, בנאומו האחרון בכנסת באוקטובר 1995, קבע שישראל חייבת, בכל הסכם שלום, לשלוט על בקעת הירדן "במובן הרחב ביותר של המושג".

יש מי שמנסים לחלוק על קביעה ביטחונית זו בהציעם מערכות התראה במרחב ופריסה של כוחות זרים. הניסיון מוכיח ששום מערכת התראה אינה תחליף למרחב הגנתי כמו בקעת הירדן, ואסור לסמוך על כוחות זרים, לא למלחמה בטרור ולא ככוח מגן. הם לא יסכנו את חיי חייליהם במלחמה בטרור, ויהיו הראשונים לעזוב בשעת משבר. אין תחליף לחייל שנלחם על אדמת מולדתו, ורק שליטה ישראלית מלאה בבקעת הירדן כולה כאזור ביטחוני שנסמך על הירדן כקו גבול, תאפשר מתן ביטחון לישראל.

הכותב הוא לשעבר אלוף פיקוד המרכז, סגן הרמטכ"ל וראש המועצה לביטחון לאומי