מקובל בעולם הפוליטי להניח שהכל עניין של מספרים. שלא חשוב מה יקרה ביום שאחרי, מי בגוש ומי מחוצה לו, מי הוא 'שותף טבעי' ומי 'במחנה האחר'.
הרי בסופו של יום הבחירות המספרים המתכנסים הם אלה שמכתיבים את הרכב הקואליציה הבאה ומעצבים את האופוזיציה שתוצב כנגדה.
אז זהו, שלא מדויק. דווקא הסיעות החרדיות העושות במערכות בחירות שימוש כל כך רב בסלוגן 'כל קול קובע', הן ההוכחה שהתזה הזו אינה מדויקת. הן ההוכחה שלא בהכרח המספרים הם אלה שחורצים גורלות.
יממה לאחר הבחירות אפשר כבר לקבוע שהכח החרדי הנוכחי יעמוד ככל הנראה על 13 מנדטים (לאחר שיהדות התורה איבדה מנדט במהלך שעות הבוקר ועמדה על ששה מנדטים – נתון העלול להשתנות ביממה הקרובה) ולאחר שהשילה חמישה מנדטים על פני הכח החרדי בקדנציה הקודמת אז ניצבה ש"ס על 11 מנדטים ויהדות התורה על שבעה מנדטים.
אולם מה שלא עשו 18 מנדטים בקדנציה הקודמת יעשו ככל הנראה 13 מנדטים בזו הנוכחית. למרות ההפתעה העצומה שאחזה בציבור החרדי בשעתו, בליל הבחירות 2013, עם קבלת המנדט השביעי לו כלל לא ציפו, עד מהרה הם מצאו עצמם בפני הברית הפוליטית שנרקמה בין נפתלי בנט ליאיר לפיד ואשר חסמה, הלכה למעשה, את כניסתם לקואליציה. המנדט השביעי שווה היה לצור על צלוחיתם.
מנגד, בליל אמש צנחה ש"ס מ-11 לשבעה מנדטים ואילו יהדות התורה ירדה לפי שעה במנדט אחד ועומדת על ששה מנדטים, אף באורח פלאי היגון והעצב רחוקים ממנה והלאה. הם רחוקים ממנה והלאה משום שאל הקואליציה הנוכחית בראשות נתניהו המבקש לכונן ממשלה לאומית, הם יחליקו ככפפה המחליקה פנימה על כף היד.
כך גם בהתייחסות ל'יחד' שלא עברה את אחוז החסימה. ההפסד העצום שנגרם ברחוב הישראלי מקריסתו של אלי ישי ומפלגת יחד ברגע האחרון זעזע את הציבור החרדי אך בעיקר ברמה הערכית. ברמה הפוליטית ההיפך גמור הוא הנכון: ככל שיותר ויותר רסיסי מפלגות יהיו לצידו של ראש הממשלה, כך קלפי המיקוח שלהן יוזל. ובמילים פשוטות, ככל שהקואליציה תהיה צרה יותר ומגובשת יותר ובה לכל אחד תהיה השפעה, כל החברים בה ירוו נחת.
את יתרון הלואליות של המפלגות החרדיות העלה אמש ח"כ משה גפני שאמר לאחר סגירת הקלפיות כי "דווקא יהדות התורה שכולם מאסו בה אחרי הבחירות הקודמות, הפכה לסיעה המבוקשת ביותר אחרי הבחירות שנערכו אתמול. כולם מכירים בכך שיהדות התורה היא מפלגה לויאלית, אמינה ו יציבה", אמר גפני.
וזה אומר הרבה יותר ממשהו.