על כוחם של הסרטונים הוויראליים והקמפיינים העממיים או אלו שהתיימרו להיראות כעממיים, במערכת הבחירות, שוחחנו עם ד"ר איתן אורקיבי.
ד"ר אורקיבי, איש המחלקה לסוציולוגיה ומדעי החברה באוניברסיטת אריאל, מציין כי כאשר מדברים על שיח הקמפיינים אין מדובר רק בתעמולה אינטרנטית המצטרפת לדרכי התעמולה המסורתיות. "אנחנו חשופים לסוגים נוספים של ניסיונות השפעה כמו גיוס של עמותות שונות. המגרש הפך פתוח לגופים שונים בזירות מורכבות. לנסות ולבודד רק את הרשתות החברתיות ומתוכן לזהות את הפעילות המפלגתית, זה דבר שכמעט ואי אפשר לעשות אותו", הוא קובע.
כשהוא מסכם את הקמפיינים כולם מגדיר ד"ר אורקיבי את התוצאות כ"סוג של ניצחון לשני הצדדים". הוא מבהיר ואומר כי "המחנה היוני מאוד רצה לשים על סדר היום הציבורי שני תחומים שכאילו מגיעים מלמטה – כלכלה ויוקר מחיה ומשבר האמון מול ההנהגה - חוסר האמון בנתניהו ומיאוס משלטון הליכוד.
היה ניסיון לייצר שיח. בהקשר הזה אלו האג'נדות שהמחנה הזה העלה לסדר היום. מנגד למחנה הימני הייתה יכולת גאונית להשיב תשובות וגם לייצר תחושה של לכידות". לטעמו הלכידות שגילה הימין ראויה להילמד והגדרתו של השר בנט את הדברים ככניסה של הציונות הדתית אל מתחת לאלונקה של נתניהו היא הגדרה מדויקת.
לזאת הוא מוסיף ומציין כי גם השמאל התאפיין בתחושת גיוס ומי ששילם את המחיר על כך היה תנועת מרץ שכמעט ונעלמה בזכות אותה תחושה במפלגתו של הרצוג שקיימת אפשרות לחולל מהפך.
בהמשך הדברים התייחס ד"ר אורקיבי להשפעתם של השרטונים הקלילים וההומוריסטיים ששוגרו על ידי המפלגות לרשתות החברתיות בימים שקדמו לבחירות. "כשצד אחד מתחיל בסרטונים כאלה הצד השני חייב להגיב", הוא פותח ואומר.
להערכתו סרטוני עמותות המהפך, עמותות V-15 היו אמנם סרטונים אנרגטיים שנראו ברמת השקעה נהדרת אבל שידרו ניכור מהישראלי הממוצע, "זה היה נראה כמו משהו שבוצע בלונדון. אפקטיבי מבחינת המסר אבל לא דיבר בישראליות".
לעומת זאת סרטוני נתניהו הצליחו לפגוע בנקודה משמעותית אותה זיהו מנהלי הקמפיין. "נתניהו ואנשיו הבינו שיש כמיהה לפגוש את נתניהו האיש. אנחנו רואים אותו בדרך כלל כחנוט ומדבר כמעט כרובוט ופתאום הוא יושב נינוח בכורסא בלונג-שוט, מדבר ומקיים דיאלוג, מחייך. הסרטונים ללא חליפה קנו את ליבנו. אנשים לא קנו את המסר בהכרח אלא את נתניהו האיש. אמנון לורד הגדיר זאת כמפגש חדש בין זוג אוהבים, נתניהו והליכוד, תחושה שמתאחדים שוב. הסרטונים הללו הראו נתניהו נינוח והנינוחות הזו עברה הלאה".
אורקיבי התייחס לסרטוני מרץ והבית היהודי וציין כי סרטון הריקודים של מרץ שככל הנראה לא דיבר אל קהל המצביעים המסורתי של המפלגה שוגר מוקדם על מנת להוות מעין בלון ניסוי. אנשי הקמפיין היו מרוצים מהסרטון אבל הציבור לא הגיב כפי שקיוו שם ולכן בהמשך הסרטון כבר לא נראה.
באשר לקמפיין מרץ אומר אורקיבי כי "הייתה להם הקרבה הירואית. הם לא עשו קמפיין ציני. מההתחלה גלאון הלכה על המסרים שלה ואמרה את הדברים ללא כחל ושרק. זה אמנם לא הצליח מבחינה אלקטוראלית, אבל הייתי שמח לראות יותר קמפיינים כאלה".
ומה באשר לקמפיין סרטוני הבית היהודי? להערכתו דעיכתה של המפלגה בסקרים אינה קשורה לסרטונים. "הסרטונים היו חמודים ואני כחילוני מאוד אוהב את התשדירים שלהם. הסיפור הוא לא שם אלא למה שנעשה מאחורי הקלעים כשדיברו על שיריונים כמו בפרשת אוחנה. בעבר הבית היהודי סומן כאופציה לציבור החילוני הרחב והפעם המפלגה חזרה להיתפס כמפלגה מיגזרית ואנשים העדיפו לחפש חזרה את הליכוד. לכך הצטרף לכך הקמפיין המבוהל מצידו של הליכוד".
עם זאת מעריך ד"ר אורקיבי כי 'הבית היהודי' אינה מפלגה בתהליך קריסה אלא מדובר במעידה מקומית שתתוקן בהמשך. "לא סוף פסוק", הוא קובע. "בנט הביא רוח חדשה לציונות הדתית ואלו תהליכים ארוכים. ד"ר ענת רוט תיארה יפה את תהליך ההתאוששות מטראומת ההתנתקות להתאוששות הפוליטית כתהליך מדהים שאמור להעלות חיוך אצל כל מי שרוצה דמוקרטיה בריאה ופוליטיקה כלל ישראלית שפויה ודמוקרטיה אמיתית. התוצאות לא משקפות כישלון קולוסאלי של הפרויקט הזה".