ליום ההולדת של יוני, אחי הקטן, ארגנתי בשנה שעברה שיט פיראטים. לא אמיתי, כמובן, אבל עם קצת בד כחול הפכתי את הסלון לים, בניתי ספינה מכמה כיסאות וסדינים, וחיפשתי את כל האחים לשודדי ים. אפילו את העוגה עיצבנו בצורה מפת אוצר. יוני היה מה זה מבסוט! לוורדית הכנתי מסיבה מלאה חדי קרן, ולאבא חגגנו יום הולדת בסימן פוליטיקה, כי זה מה שמעניין אותו.
אלא מה? הפעם פישלתי.
"נו, מה הכנת לנו ליום ההולדת של אמא?" שאל אותי יוני אתמול בערב, והכניס אותי להלם קל.
"יו, נכון, אני לא מאמינה! איך שכחתי?" אבל ידעתי בדיוק איך: בשבוע שעבר היו לנו שתי פעולות ממש שוות בסניף, פעילות חסד אחרי הלימודים שארגנה המורה, טיול בת מצווה של הבת דודה שלי, הופעה בחוג הבלט של עדי, החברה הכי טובה שלי, וסיבוב קניות עם חברה אחרת שהייתה צריכה ייעוץ מה לקנות לחתונה של אחותה. מאוחר יותר, בנוסף ליום ההולדת הנשכח, גיליתי שיש לי למחרת מבחן ענקי במולדת שלא למדתי אליו... איזה ייאוש!
אז באופן חד פעמי יוני ארגן את החגיגה. הוא עשה כמיטב יכולתו, אבל לאפות הוא לא יודע, אז הוא קנה סתם עוגה מהמכולת. הוא כתב ברכות, תלה כמה בלונים וקנה מתנה בשם כולנו. נחמד, אבל נדוש. אמא שמחה, כמובן, אבל אני הרגשתי ממש רע.
"אמא, אני ממש מצטערת!" באתי אליה בערב, כשיוני לא היה בסביבה.
"על מה, חמודה?" שאלה אמא, "מה עשית?"
"מה לא עשיתי, את מתכוונת. לא ארגנתי לך יום הולדת כמו שאני תמיד עושה", והמשכתי לתאר לה למה שכחתי, וכמה בלגנים ועיסוקים היו לי כל השבוע. "גם למבחן במולדת לא הספקתי ללמוד", המשכתי באנחה, "והוא היה לי ממש קשה..."
אמא חייכה וליטפה לי את הראש. "נהניתי מאוד ממה שיוני ארגן, באמת שהעיקר הכוונה. אבל אני רוצה להראות לך משהו. את יכולה להביא דלי?"
התפלאתי קצת, אבל הבאתי את הדלי מהאמבטיה. "עכשיו תביאי לי את הכדורים מבריכת הכדורים הקטנה של ורדית... יופי, תודה! תסתכלי, אני מכניסה את הכדורים לדלי". הבטתי בתמיהה איך אמא ממלאה את הדלי בכדורים צבעוניים עד הסוף. "מה את אומרת, הדלי מלא?"
"כן", אמרתי, עדיין לא מבינה מה אמא רוצה ממני. היא ניגשה לארון, והוציאה כדורי פינג פונג מקופסה. היא השחילה אותם לרווחים שבין הכדורים הגדולים יותר וחייכה. "ועכשיו, מלא?" הנהנתי, אבל כבר לא הייתי בטוחה. אמא לקחה גולות מהמדף, ושפכה גם אותן לדלי. "נו, מלא?"
משכתי בכתפיי. "טוב, אני לא אמשיך בניסוי", אמרה אמא, "אבל לתוך הדלי הזה יכולתי להכניס גם חול, ואחר כך גם מים... בכל אופן, הדלי הזה הוא משל לזמן שלנו".
"את רוצה לומר שאנחנו יכולים לדחוס לזמן אין סוף דברים אם רק ננסה?" שאלתי.
"לא", אמרה אמא, "אני רוצה לומר שלדברים הגדולים, החשובים לנו, אנחנו צריכים לדאוג קודם. אם תכניסי את הגולות קודם, לא יהיה לך מקום לכדורים הגדולים, נכון? גם הזמן שלנו ככה. מה באמת היה לך חשוב יותר - לקנות שמלה עם חברה, או להכין לי יום הולדת? ללמוד לבחינה, או לראות את ההופעה של עדי?"
והיא לקחה את הדלי, ויצאה בחיוך מהחדר.