סיכום בחירות: נתניהו ניצח בתחרות, בנט שר "ירושלים של זהב" בחלק האמנותי.
מהפך: לגורל יש לפעמים חוש הומור מפותח. לאורך כל מערכת הבחירות בא הימין בטענות כלפי מפלגות המרכז והשמאל על הקמפיין השלילי שלהן, על כך שאין להן שום אמירה מלבד "רק לא ביבי". ופתאום מתברר שההצבעה בדרך האלימינציה הייתה בכלל של הימין, הצבעה תחת הסיסמה "רק לא בוז'י, רק לא ציפי, רק לא אוסלו". במקום שהשמאל ייהנה מפירות ההצבעה המשותפת נגד נתניהו, דווקא ראש הממשלה נהנה מהצבעת הפאניקה של הדתיים לליכוד נגד השמאל.
הבית היהודי: לפני כשלושה חודשים, ברשת החברתית, הימרתי על תוצאה מאכזבת לבית היהודי בבחירות. מובן שלא צפיתי אז את ההתרסקות הנוכחית, וגם לא את הגורמים שהובילו אליה בחודשיים האחרונים. ההנחה שלי אז הייתה שהעם עדיין לא בשל להמליך עליו מפלגה ציונית דתית ומנהיג חובש כיפה, שמתישהו נפתלי בנט ייתקל בתקרת הזכוכית החילונית והמחוסמת שמצויה כמעט בכל מוסד שלטוני או תרבותי.
העניין הוא שאפשר לפרוץ את תקרת הזכוכית – באמצעות צעידה מדודה וזהירה בין הטיפות, גינוני מנהיגות ממלכתיים, התמקדות במאחד ועמעום הקונפליקט הדתי-חילוני בתוך המפלגה ומחוצה לה. בבית היהודי התרחש ההפך הגמור. כמעט לא הייתה חנות חרסינה שאנשי המפלגה לא השתוללו בתוכה, מההיגררות לשיח הלהט"בי, דרך מערכת הדוברות התוקפנית ועד לניסיונות המופרכים לשריין את עדן הראל ואלי אוחנה. בעקבות תוצאות הפריימריז נטולות הבשורה, אצה לבנט הדרך לפנות לקהלים רחבים בכל מחיר, בלי להביט ימינה ושמאלה. וכשהמהירות היא גורם עיקרי בהתנהלות – אין שום סיכוי ללכת בין הטיפות בלי להירטב. טוב, נדמה לי שדי מיציתי את עניין המטאפורות, לא?
יחד: בשעת כתיבת המדור נראה שמפלגתם של אלי ישי, שטבון ומרזל לא תעבור את אחוז החסימה. אם לא יקרה דבר בלתי צפוי, ארבעה מנדטים של הימין הדתי ילכו לפח הזבל של ההיסטוריה. אנשי יחד בוודאי ימצאו דרך להאשים את כל העולם בכישלונם, אבל האמת היא שהם זכו ליחס תקשורתי הוגן הרבה מעבר למה שהגיע להם. ובכן, אפילו אם יתרחש הבלתי ייאמן והמפלגה תידחק לכנסת ברגע האחרון – הגיע הזמן להודיע על הפסקת התמיכה. מי שיסכן בעתיד ארבעה מנדטים לאומיים, גם אם כל הסקרים מוכיחים שהוא עובר במעט את אחוז החסימה, עלינו להתנגד לקיומו ולהיאבק בו ולא להפוך את עצמנו לבני ערובה של שיגיונותיו וחוסר אחריותו. ייתכן שבכך נפסיד מנדט או שניים בטווח הקצר, אבל זה יועיל לכל המחנה בטווח הארוך. בערך כמו טיפול בבני ערובה אמיתיים.
יש עתיד: מפלגתו של יאיר לפיד הגיעה בבחירות האלה להישג חסר תקדים: 37 מנדטים. בתיכון רבין בכפר סבא. כה מופלא היה ההישג הזה, עד שהמפלגה טרחה להתנאות בו בדף הפייסבוק שלה כחלק מהקמפיין. אלא מה? הן הבית היהודי והן יש עתיד למדו על בשרן את האמת העגומה: גימיקים, סרטונים ובחירות בבתי ספר הם בידור חביב להמונים, תבלין נאה למערכת בחירות עייפה, אבל ספק אם הם מביאים ולו חצי מנדט. ספין אחד של השבוע האחרון לפני הבחירות יכול לשנות את התוצאה מקצה לקצה, אבל קמפיין רשת אגרסיבי לא יעשה דבר, גם אם יאיר לפיד יופיע בו בבלורית כסופה וחיתוך דיבור מהיר ויבטיח פעם נוספת לקחת את הכסף מהמתנחלים לטובת מעמד הביניים.
עלה ירוק: היו מאוד קרובים לאחוז החסימה, רק בלי החסימה. קשה שלא להעריך את ההתמדה של המפלגה הזאת, שממשיכה לרוץ לכנסת ולהפסיד בלי מאבק פעם אחר פעם. שום תוצאה צפויה לא גורמת להם לחשוש, רק לחשש.
אובמה: טוב, זה קצת מדאיג. נשיא ארצות הברית ניסה וניסה אבל לא הצליח לטפל בבעיה ששמה בנימין נתניהו. מישהו עדיין חושב שהוא יוכל לטפל בגרעין האיראני?
ציפי לבני: נראה שלעולם כבר לא נדע אם השותפה של הרצוג באמת ויתרה על הרוטציה בראשות הממשלה או שרק פלטה משהו לא מחייב ושיכלה את רגליה בשי"ן-קו"ף-רי"ש. לעולם גם לא נדע אם הוויתור-לכאורה הזה סייע למחנה הציוני למשוך קולות או דווקא פגע בו. דבר אחד כן ברור: מפלגת שלטון בפוטנציה, חביבת הסקרים, החליפה את המועמדת שלה לראשות הממשלה (החלקית) יום לפני בחירות. זהו מהלך דרמטי, חסר תקדים, וההתייחסות הציבורית כלפיו הייתה מינורית להדהים ונטולת ביקורתיות. מילא התקשורת, אבל אפילו הימין הפוליטי די משך בכתפיו. מסתבר שגם הספינים של ראובן אדלר הם כבר לא מה שהיו.
דמוקרטיה: במהלך כל יום הבחירות עמדו שלוש מפלגות בסימן שאלה, מתנדנדות סביב אחוז החסימה. ככל הנראה, שתיים מהן ייכנסו לכנסת. אבל לא היה חסר הרבה שמספר מנדטים דו ספרתי היו נזרקים לפח בגלל הרף הגבוה. מי שהעלו את אחוז החסימה, בטענה שזה יחזק את יכולת המשילות ויסייע לדמוקרטיה, כמעט גרמו לפסילת הצבעותיהם של יותר מעשירית הציבור. לא יודע כיצד לקרוא לזה – דמוקרטיה זה לא.
מדגמי הבחירות: לזכותם ייאמר שגם הפעם הם חזו כמעט במדויק את תוצאות המדגמים האחרים.