1.
בבוקר שלאחר יום הבחירות הסתבר שהכול היה בטעות. זו הייתה אזעקת שווא. הדיבורים על הפער הגדול שהרצוג פותח על הליכוד היו טעות של הסוקרים, אולי הטעיה, אולי גם וגם. גם הוויכוח המלומד (והאינטרסנטי, משני הצדדים) בשאלה האם גודל המפלגה קובע או גודל הגוש, גם הניסיון לנחש את כוונותיו של הנשיא ריבלין - הכול היה דיון מיותר על בסיס של סקרים מוטים ומוטעים.
בסופו של יום גבר הליכוד על המחנה הציוני בפער של לא פחות משישה מנדטים. שישה מנדטים מיותרים שזרמו אל הליכוד בעיקר מכיוון תומכי הבית היהודי ואנשי הציונות הדתית, שנזעקו כדי לעצור את עלייתה של ממשלת שמאל. שישה מנדטים שהעניקו לנתניהו ולליכוד ניצחון הרבה יותר גדול מזה שהיו ראויים לו. כי נתניהו, ראש ממשלה מנוסה מאוד ובעל כישורים רב-תחומיים, חייב לשאול את עצמו איך בכלל הגיע למצב שפוליטיקאי בינוני וחסר כריזמה כמו בוז'י הרצוג הצליח לאיים על המשך שלטונו.
2.
בישורת האחרונה, מכונת התעמולה השמאלנית המשומנת גרמה לאפקט בומרנג. נקעה נפשו של הציבור מההתנפלות חסרת היושרה לה חברו רוב כלי התקשורת, מבקר המדינה, הממסד התרבותי, פנסיונרים בכירים של מערכת הביטחון, ועוד שלל גופים וגורמים - רשמיים ובלתי רשמיים - שגרורות השמאל העמיקו לחדור לתוכם. התחושה הייתה שמתנהל כאן מצוד מאורגן, משומן וממומן שחותר לחולל הפיכה שלטונית בישראל תוך הישענות על תמיכתן של מדינות זרות. לשיא הגועל הגענו כאשר נתניהו נאבק מול ממשל אמריקני עוין כדי להגן את ישראל מסכנת הגרעין האיראני, והשמאל בחוסר אחריות שלא תיאמן תקע סכינים בגבו וחתר תחת מאמציו. נתניהו נתפש כנרדף, וכבר נאמר כי "האלוקים יבקש את נרדף", וגם הציבור הישראלי ובמיוחד הדתי רצה ללכת בדרכיו.
3.
בשבועות האחרונים נתניהו פנה ישירות אל הציבור הדתי-לאומי וקרא לו להתגייס להצלתו. במסגרת הקמפיין הזה, נתניהו הבטיח שבכל מקרה מפלגת הבית היהודי תהיה שותפה מרכזית בקואליציה שלו. לאחר שהציבור הדתי-לאומי נענה לקריאתו, ראוי שנתניהו יגמול למציליו. אסור לו לגמד את כוחה בממשלה של המפלגה המועדפת על בוחרים רבים שוויתרו על העדפתם ונזעקו להושיע אותו ברגע האחרון. גם הנאמנות של בנט, שליווה את נתניהו במסע הסברה תומך בארה"ב, ראויה לתגמול.
נתניהו צריך להציע לבית היהודי את אחד משלושת התיקים הגדולים ועוד תיק בכיר – רצוי מאוד שזה יהיה תיק המשפטים. אם הימין רוצה להיות מסוגל אי פעם לממש את המנדט שהוא מקבל מהעם, מוכרחים לשחרר קצת את מקבלי ההחלטות בכל רשויות המדינה מהכבלים הפסבדו-משפטיים שהושמו על ידיהם. הבית היהודי שם לו את זה למטרה, ויש לאפשר לו לפעול בתחום.
4.
להצלחה הרבה אבות, ובמקרה שלנו היו לה גם ארבע אימהות - ארבע נשים שלזכותן אפשר לזקוף את ההישג של נתניהו. שתיים מהן היו שותפות לו בעל-כרחן, ושתיים במודע ובמכוון.
את עוצמת הרדיפה נגד נתניהו מייצגת רעייתו שרה, שהירידה המוגזמת לחייה הייתה שפל מכוער וחלק מאווירת המצוד שהולידה דווקא תוצאה הפוכה של התגייסות לעזרת הצד הנרדף.
את תחושת החירום בעקבות תוצאות הסקרים המוטעות תייצג בעל כורחה מינה צמח, הסוקרת המיתולוגית, שהסקרים שהציגה היא ויתר עמיתיה הזעיקו את כל החוששים מפני עליית השמאל לתמוך בנתניהו.
שתי הנשים האחרות, האחת פוליטיקאית צעירה והשנייה פעילת ציבור ותיקה ורבת-פעלים, באו משורות הציונות הדתית.
חברת הכנסת ציפי חוטובלי הקימה ועמדה בראש מטה הליכוד לציונות הדתית, שידע לנצל את תחושת החירום בציבור הדתי-לאומי כדי לשאוב ממנו עוד ועוד מנדטים. עכשיו נתניהו חייב לה, ועל חוטובלי מוטלת האחריות לא להסתפק בתמורה בדמות ג'וב מכובד, אלא לעמוד על כך שראש הממשלה ישלם במטבע אידיאולוגי. אם לחוטובלי יש חלק בכך שבמקום אבי וורצמן, הרב רונצקי ואורית סטרוק נכנסו אנשי ליכוד, עליה לעשות את העבודה במקומם. כך למשל, כמתנגדת עקבית ומוצהרת למדינה פלשתינית, עליה לדאוג לכך שנאום בר-אילן יירד מהפרק לא רק במסגרת הצהרה לצרכי בחירות אלא כמדיניות ברורה של ממשלת נתניהו הבאה.
השנייה היא דניאלה וייס, כיום המנהיגה של תנועת ההתיישבות 'נחלה', שבניגוד לחששות שונים התעקשה והרימה את עצרת הימין שהתקיימה בכיכר רבין יממה וחצי לפני פתיחת הקלפיות. גם מאחורי מחיצות הזכוכית שהוצבו לצרכי אבטחתו, אי אפשר היה להחמיץ את הסומק והחיוך חוזרים ללחייו של נתניהו, כשעמד ונאם שם מול כיכר מלאה ברבבות אנשי המחנה הלאומי והדתי שרצו לראות אותו ממשיך בתפקידו. אולי המעמד הזה פתח את שינוי המומנטום בדרך לניצחון, ואולי רק העצים אותו. לא פעם בעבר דניאלה פעלה באזורים אידיאולוגיים שנויים במחלוקת בתוך המחנה, אבל הפעם היא קלעה אל לב הקונצנזוס, והרבבות שהגיעו אל העצרת הם ההוכחה לכך.
5.
בקרב תומכי הבית היהודי שוררים כעת רגשות מעורבים. מצד אחד תחושת הקלה ורווחה על סכנת ממשלת השמאל שחלפה לה, תחושת שמחה על ניצחון הגוש הלאומי, ותקווה לימים טובים יותר תחת שלטון קואליציית הליכוד עם שותפיו הטבעיים מהגוש הימני-דתי. מצד שני, מפח נפש על הפער הגדול בין הסיכוי לגידול משמעותי בכוחה של מפלגת הבית היהודי לבין התוצאה הסופית המאכזבת של קיצוץ שליש מכוחה.
את לקחי הכישלון הזה עוד יהיה זמן ללמוד, לפרט, לנתח ולקרוא להפקת לקחים. אין ספק שנעשו טעויות, אבל צריך לומר שמעבר לכל גורם אחר, הסיבה העיקרית לתוצאה המאכזבת היא אווירת המרוץ הצמוד בין נתניהו להרצוג, שגרמה לתומכים רבים של הבית היהודי להצביע מחל כדי לסכל את עליית השמאל.
מבט על מערכות בחירות קודמות מלמד שמפלגת הציונות הדתית מצליחה הרבה יותר כשזהות ראש הממשלה הצפוי אינה מוטלת בספק. מסתבר בדיעבד שהשפל של שבעה מנדטים בבחירות 2009 נגרם לא רק בגלל הפיצול בין הבית היהודי לאיחוד הלאומי, אלא גם בגלל המרוץ הצמוד בין לבני לנתניהו, שהסתיים כזכור בתוצאה 27-28. אגב, התובנה הזאת מכניסה לפרופורציות גם את ההישג הגדול של הבית היהודי במערכת הבחירות הקודמת. זה קרה לא רק בגלל מעלותיו של בנט כקמפיינר מצוין, אלא גם משום שאיחוד רשימות הליכוד וישראל ביתנו, שהכריע את זהות מרכיב הממשלה הבאה כבר בתחילת מערכת הבחירות, איפשר לציבור הדתי-לאומי להצביע על פי נטיית ליבו.
מכל מקום, אסור להיתפש כעת לאווירת נכאים או לסחרור של שליפת סכינים וחיסול חשבונות. למרות האכזבה בשל הקיצוץ בכוח המפלגה, מסתבר שבקואליציה של הגוש הימני-דתי טובים הסיכויים להשיג עם שמונה מנדטים לא פחות ואף יותר משניתן לקדם בקואליציה שבה לבני ולפיד תופשים מקום מרכזי.
בנט וחבריו ינהלו בשבועות הקרובים מאבק על כוחה של המפלגה בקואליציה העתידית, והם צריכים לבוא אל ההתמודדות הזאת מול שאר מרכיבי הקואליציה עם גיבוי ותמיכה של המפלגה. הנתח בעוגה הקואליציונית יהיה יותר קטן והרבה פחות משפיע אם הם יבואו כשמאחוריהם מפלגה מפוררת.
לבנט מצדו אסור להתפתות לקולות מקרב המחנה הליברלי בציונות הדתית, שאף פעם לא מאשימים את עצמם ותמיד מלאים בטענות כלפי המחנה התורני. מדובר בהאשמות שווא שרק תרמו והביאו למשבר הנוכחי, אבל מעבר לכך – עצם העיסוק כעת בהאשמות הדדיות גורם נזק. אפשר להמתין עם זה קצת, לא יקרה כלום. כמובן שבמסגרת הצורך למנוע התפוררות ולשמור על מה שנותר, בנט צריך לכבד את כל התחייבויותיו כלפי 'תקומה' ולדאוג שנציגה אורי אריאל יקבל משרד ממשלתי ראוי, כפי שנאמר בהסכם בין שתי המפלגות.
לתגובות: eshilo777@gmail.com