די כבר עם "איך יכול להיות שעוד נותנים לביבי", די כבר עם הקינה הלבנה של אושיות השמאל על שדרות רוטשילד.
נהי, יגון וקדרות נפלו ביום שלישי על העיר תל אביב שעדיין לא מצליחה לעכל שיש מדינה שלימה מעבר לגבולות דיזינגוף סנטר. שמאלנים, הגיע הזמן לצאת מהבועה.
על כך שהסוקרים טעו והטעו אין חולק. הנתונים מדברים בעד עצמם. הסוקרים מטעם כשלו פעם אחר פעם, לא השכילו להבין את המגמה של השבוע האחרון, לא הצליחו לפענח את הגנום של אנשי נתניהו, והכי גרוע, לא הבינו את עוצמת הסחף שהפעיל אחריו בנימין נתניהו בימים האחרונים לפני הבחירות בקרב מחנה הימין.
אבל מילא. כאיש תקשורת המזוהה עם מחנה הימין הורגלתי בזאת. מה שמקומם אותי הוא היעדר הפיכחון. הסירוב להכיר בתוצאות ולמרות שהן חרוטות באותיות של אש על קרקע המציאות מזה יום שלישי בערב. מה שמקומם אותי הוא המשך השיח המתנשא השורר ברחובות תל אביב, המחשבה שהם באמת סבורים שיש אזרחים שתפקידם להשפיע על סדר היום במדינת ישראל ויש אזרחים שכל תפקידם מסתכם בהרכנת ראש ובלעיסת פלאפל עם סחוג תימני.
אתם תוקפים את החרדים הגזענים אבל הגזענות מתפרצת מכם במלוא הסיאוב כשמתקבלת הכרעה דמוקרטית במדינת ישראל שאינה מוצאת חן בעיניכם. אתם תוקפים את המתנחלים ההזויים בשעה שאתם קוראים 'לחנך' את העם כדי להנדס מחדש את מחשבותיהם, בחירותיהם, אמונותיהם וכל זאת כדי להוביל לתוצאה בה אתם מאמינים.
אז הנה, קבלו את זה כמו שזה מבלי להצטעצע: יש כאן, במדינת ישראל, מאות אלפים שרואים בבנימין נתניהו את מנהיגם האולטימטיבי. הם רואים בו מנהיג משכמו ומעלה. מנהיג מנוסה בביטחון, מנוסה בכלכלה, אדם שיודע להוביל את מדינת ישראל הסובלת מכל כך הרבה טלטלות - לחוף מבטחים. הם אוהבים אותו לא בשל הפנים היפות שלו, לא בשל כישורי המשחק שלו, ולא, לא כי הוא מפחיד אותם כל בוקר מפני האיום האיראני ומסעות ההרג של דאעש. מפני שהוא מנהיג.
במהלך הבחירות ישבתי מול האיש הזה במשך עשרים דקות. במסגרת ראיון שהעניק לערוץ 7 שוחחתי עמו סביב ענייני השעה. הוקסמתי. ראיתי מנהיג מול עיניי. ראיתי אדם שאפשר לסמוך עליו ברגעים קשים. ראיתי אישיות מנהיגותית שאין לה כיום אלטרנטיבה בנוף הפוליטי. כשאני חושב שבוז'י הרצוג וציפי לבני אמורים היו לשבת על הכסא הזה אני מתמלא פלצות.
אלו הנוהגים ללמד זכות על עם ישראל יאמרו שבמדינת תל אביב כלל לא הכירו את המדינות השכנות באופקים, בבאר שבע, בדימונה ובאשדוד. אבל ביום שלישי האחרון הגילוי הזה הרי הכה בהם במלא העוצמה. לראשונה הם נוכחו לגלות שיש עוד מלבדם. האם לא בשלה השעה להתפכח?