שאלה: אנו נשואים כחמש שנים, יש לנו ב"ה שלושה ילדים והעבודה רבה. השגרה היומיומית שוחקת, אין לנו כמעט זמן לעצמנו.
עכשיו, לקראת פסח, ההכנות מרובות והלחץ גדל. הלחץ מקרין לצערנו גם על הילדים הילדים חווים את המתח בבית וזה בא לידי ביטוי גם במוסדות החינוך, מדווחים לנו שהילדים לא רגועים. אוסיף ואציין שאנו מנקים את הבית בלילות, כאשר הילדים כבר ישנים ולא "מסתובבים לנו בין הרגליים", כך שבבוקר אנו קמים עייפים ולא כל כך נחמדים גם אחד לשני וגם כלפי הילדים.
מה לעשות וכיצד להתמודד עם המתח ולעבור את ההכנות לחג הפסח בשמחה ובשלום?
תשובה:
אני שומעת ממה שאתם מתארים, קושי לא פשוט, עומס גדול של ההכנות והניקיונות לחג הפסח, הילדים עדיין קטנים ולא כל כך עוזרים והציפייה היחידה מהם שלפחות לא יפריעו. אפשר להתייחס לקושי הזה כאל מעמסה, עול לא רצוי ואפשר לראות בו אפשרות לצמיחה, לשיתוף פעולה.
למרות שהילדים עדיין קטנים ישנם בוודאי תחומים שבהם הם יכולים להועיל, אפשר לתת לילדים מטלות קטנות כמו: לנגב במגבונים את המקרר מבחוץ, משקופי הדלתות (שמלאים בטביעות אצבעות בדיוק בגובה הילדים, משום מה), לשטוף בגיגית עם מים וסבון את הצעצועים שלהם במרפסת וכדומה. אמנם הניקיון לא יהיה מאה אחוז כמו שאנחנו עושים אותו, אבל זה יהיה קרוב או לפחות התחלה של ניקיון.
יש גם ערך מוסף לפתרון הזה והוא תעסוקה לילדים. בזמן שהילד משכשך את הברווזונים באמבט עם הסבון, גמרת לנקות עוד ארון. שווה בהחלט את ההשקעה של לעבור שוב אחרי הניקיון שהילד עשה. והכי חשוב: התחושה האישית של הילד שהוא שותף לפרוייקט שכל בני הבית שותפים בו: ניקיון הבית שלנו לפסח. הרגשת השייכות הזו יוצרת גם תחושת מחוייבות לשאת בעול הבית גם בהמשך השנה, אפילו בדברים פעוטים כמו: פינוי הצלחת לכיור בסיום הארוחה.
פרוייקט משותף יוצר גיבוש לא רק בין בני המשפחה, ההורים עם הילדים, אלא גם בין ההורים לבין עצמם. ההכנות לפסח יכולות להיות מתוך תחושה של חדוות היצירה: "הנה, התקדמנו, עוד פינה בבית נקייה לפסח". אתם אמנם לא חווים את הכיף הזה של היצירה וההנאה ממנה, מפני שאתם עסוקים ש"הישרדות", מסתובבים טרוטי עיניים, אחרי לילה ללא שינה (כמעט), במקום לנצל את שעות הערנות שלכם ושל ילדיכם לניקיון משותף ולגיבוש משפחתי תוך כדי כך, וחבל.
הניקיון לפסח הוא גם הזדמנות ללמד את הילדים הגדולים יותר לקחת פיקוד על תחומים מסויימים שהם תחת אחריותם (ארון הבגדים שלי, מגירת החפצים האישיים וכדו') וגם לקבל על עצמם את חלוקת התפקידים בין בני הבית, גם כאשר התפקיד שנפל בחלקם לא ממש לטעמם. אמנם, לכתחילה כמובן שרצוי להתאים לכל ילד את המלאכה האהובה עליו, אבל לא תמיד זה מסתדר כמו שהיינו רוצים, וגם זה לימוד גדול.
המלצה קטנה נוספת לסיום: היזהרו מהעייפות שהיא אוייב מספר אחת לשלום הבית. כאשר אנו עייפים אנחנו הרבה פחות מכילים את בן הזוג ובכלל את הסביבה והתגובות שלנו עלולות להיות לא פרופורציונאליות לעיתים קרובות.
בהצלחה רבה עם הניקיונות, והעיקר, כמו שאומרים, לבער את החמץ מהלב. להשמיד את כל המחשבות הלא-טובות שחשבנו על בן הזוג, על הילדים, על השכנים ולהתמלא ברצון להתבונן בעין טובה על המציאות ולהוסיף טוב בעולמו של הקב"ה יתברך, שהוא מקור הטוב! בהצלחה לכולנו.
שרית יורב - מנחת נישואין, מרכז י.נ.ר-יועצי נישואין רבניים [email protected]