בירושלים יתקיים היום (שני) כנס מנהלי החינוך הממלכתי דתי שגולת כותרתו היא סוגיית הנשירה ממוסדות החינוך של הציונות הדתית, סוגיה בה עוסק במשך כל ימות השנה ארגון 'מניפ"ה' העומד מאחורי הכנס.
ביומן ערוץ 7 שוחחנו עם ויקטור גרינוולד, מנהל מרכז צ'רנה לנערות פוסט אשפוזיות מבתים דתיים.
"בעיית הנשירה היא בעיה רחבה מאוד", אומר גרינוולד ומבהיר את השאיפה בכנס לחלוק את הידע והניסיון שהתרכז ב'מניפ"ה' עם מנהלי המוסדות ויחד איתם לבחון פתרונות יצירתיים שיוכלו לקבל יישום במסגרות הקיימות לצד הרחבת מעגל השותפים לאחריות על הנוער הנושר, שותפים מקרב אוכלוסיית המנהלים.
"המטרה היא לא לעשות הכול לבד אלא שיהיו יותר שותפים לכל הפרויקטים הללו, שייקחו על עצמם, שיבינו את הבעיה, שיבינו את עומק הקושי ויבינו על מה מדובר וכך ליצור מעגלים נוספים שיטפלו בנושא הזה".
לדבריו של גרינוולד הפתרון הוא הדדי ותלוי בשפה ובשיח אותו יש להמשיך גם במסגרות הקיימות על מנת "שהנער לא ירגיש שאין לו מקום במסגרת לכאורה נורמטיבית". בהקשר זה הוא מספר על מפגש עם נערה כבת 16 שסיפרה לו שהיא לומדת ב'מניפ"ה' מכיוון שאיש במסגרת הרגילה אינו מבין את בעיותיה ואינו שומע לה ומקבל אותה. להערכתו במערכות הקיימות קיימת אמנם פתיחות ורצון לסייע אך קיים גם קיבעון מחשבתי ארגוני שאינו מאפשר זאת.
"לשם כך דרושה שפה אחרת שהמוסדות ילמדו אותה וישתמשו בה באופן נורמטיבי ונכון. יש הרבה מנהלים עם רצון לקבל משהו אחר אבל הם לא יודעים איך לעשות זאת. הרצון קיים".
גרינוולד נשאל אם להערכתו כל בני הנוער שנמצאים במסגרות 'מניפ"ה' השונות צריכים להיות בהם או שמא קיומן של המסגרות הללו מושך נוער לעודד את עצמו לנשירה מאחר וקיימת ראשת הביטחון הזו ש'מניפ"ה' מציג.
לדבריו אכן חלק מבני הנוער יכולים להיות במסגרת רגילה "אבל כדי להגיע לכך הם צריכים את תחושת הביטחון, לקבל כלים להתחבר למסגרת הרגילה. אלו בני נוער מאוד טובים עם לב גדול ושכל שבמידה כזו או אחרת הלכו לאיבוד. חלק צריכים יותר זמן ב'מניפ"ה' ולפעמים מספיקה תקופה קצרה יותר ואז חוזרים למסגרת הרגילה.
"אין יעד להשאיר אותם במסגרת הזו. המטרה היא שיחזרו לקהילה. יש כאלה שמגיעים ליום בשבוע ויש לחמישה ימים בשבוע. הדבר העיקרי הוא להסתכל על המקום שבו הנער או הנערה נמצאים, להיות איתם ולאפשר להם לגדול. חשוב לעשות את זה ביחד. גם אנשי צוות מול הנוער מתקדמים יחד".
"אנחנו לא מתביישים להגיד שאנחנו משתמשים בהרבה אהבה ובעין טובה. אנחנו רואים בהם את החלקים החזקים שבהם ולא את החלקים החלשים, החלקים שיכולים לבנות אותם ומראש מתבוננים עליהם כך", מספר גרינוולד.
בכנס עצמו, הוא מספר, ישתתפו בוגרים ותלמידים "ויהיה דיון פתוח של מתבגרים ומבוגרים. חשוב למצוא את השפה המשותפת".
בנוסף לכל אלה הוא מעיר כי "אמנם מדברים על השקעה בתלמידים, אבל צריך להשקיע גם בצוות שצמא לקבל כלים נוספים, לדבר על הקשיים שלו, לקיים שיחה פתוח ואמיתית. כשמאפשרים דיבור כזה ושפה כזו התהליך גורם לאותו מחנך ומחנכת לחשוב אחרת מול הקבוצה. המוקד הוא לא תמיד התלמידים. לפעמים המוקד הוא הצוות". לשם כך זוכים המורים והמחנכים לליווי לצד המסגרת הקיימת ותמיכה זו מסייעת להם להתמודד גם מול מורכבותה של כיתה בת 30 תלמידים.
לקראת סיום השיחה עמו נשאל גרינוולד מה התרחש בשנים האחרונות שפתאום הצריך את כל אותן מסגרות חדשות שלכאורה לא היה בהן צורך לפני עשרים או שלושים שנה. לדבריו המקור לכך הוא האינדבדואליות הערכית שמקורה אמנם בתרבות המערבית השולטת בנו, אך גם ברצונו של כל נער לעבוד את ה' בדרכו שלו, ללא שיפוט ובקרה חיצונית.
כמו כן הוא מזכיר את הרצון להיות ייחודי ופורץ דרך לנוכח המגוון שהעולם מציע לבני הנוער בניגוד לשנים עברו בהן מי שהחל את דרכו במפעל אחד דם היה גם מסיים את דרכו המקצועית. "הנוער שובר את ההמשכיות של 'לעשות את מה שהאבא עשה'".