לפני מספר שבועות הייתה לי התכתבות מעניינת עם אבא מודאג. איך מגיבים לילד שאומר כי אינו אוהב את אמא? מה זה אומר על הילד או על האמא? ומהי ההתייחסות הנכונה (השיחה לפניכם בשינוי פרטים).
****
"שלום אודליה, זו פעם ראשונה שאני שולח אליך שאלה, אני באמת חייב עזרה. הבן שלי, ילד בן 8, אמר לי אתמול בערב, שהוא לא אוהב את אמא. לא ידעתי מה לענות, והאמת שגם נלחצתי, ואמרתי לו, שאסור להגיד ככה. הבוקר הוא שוב אמר לי שהוא אוהב רק אותי... ושוב לא ידעתי איך להגיב! אני קצת בלחץ. אשמח לקבל עצה מעשית".
בעקבות שאלה זו יצרתי קשר עם האב וכתבתי לו כך:
"שלום לך אבא יקר. קראתי את שאלתך, והרגשתי את הלחץ, אולי אפילו את הבהלה שלך מדבריו של הילד. עם זאת, אני מעריכה את הרצון לברר ולחפש את הדרך הנכונה להתמודד עם הדברים.
ראשית, חשוב שנזכיר לעצמנו שגם לילדנו יש רגשות. וגם הם מרגישים אהבה, או כעס, שמחה, עצב או אכזבה. אמנם לילדים יותר קשה לבטא רגשות ולהסביר אותם, אך הם קיימים בתוכם כל הזמן. רגשות הוא תוצאה. תוצאה של מחשבה, תוצאה של התנהגות/מציאות. ייתכן שגם אצל הילד שלך, יש משהו במציאות החיצונית שגורם לו להרגיש שהוא לא אוהב את אמא. ועל כך הייתי מציעה לך לשוחח איתו. לנסות להקשיב לו ולברר, מה הביא אותו לחוש כך.
ציינת כי התגובה הראשונית שלך לילד היתה: "אסור להגיד ככה!". אני מבינה שזה נאמר מלחץ ובלבול, אך כעת, אני רוצה לשאול אותך חזרה, למה בעצם אסור לומר כך? הרי הילד לא אמר מילה רעה/קללה על אמא, אלא ביטא את הרגשות שלו, בפניך. זה נכון כי כאשר ילד מקלל, או מתחצף, חשוב להציב לו גבול ברור, אך מהתיאור שלך, נראה שהבן פשוט הביע את רגשותיו.
כך שאני שוב חוזרת לעצה המעשית הפשוטה, פשוט לשוחח איתו. הילד ציין בפניך כבר פעמיים שהוא מרגיש רחוק מאמא, וזו הזדמנות להראות לו שאתה קשוב לו ואכפתי. לכן, כשיחזור מביה"ס, או בערב כשיהיה זמן נוח, תזמין אותו לשיחה אבהית חמה. ייתכן שלבסוף תראה שמדובר במצב רוח חולף, או אפילו בבקשה סמויה לתשומת לב.
עם זאת, ייתכן גם שישנה סיבה אמתית לכך שהילד אמר זאת, וגם זה נורמלי. כך שבכל מקרה השלב הראשון הוא להירגע וליזכור שמותר לילד להרגיש לפעמים שהוא לא אוהב או אוהב. יתרה לכך, ככל שאתה תשדר רוגע, הילד יירגע בעצמו. הלחץ עלול לגרום לילד להרגיש שהוא עצמו לא בסדר, ואולי גם הרגשות שלו הם לא בסדר... תאמין בילד. ותאמין באמא. תאמין בכם. וכמו שכתבתי קודם, אמנם אינני מכירה את אשתך, אך אני מניחה שבסך הכל היא אמא חיובית, וממילא הכל בעז"ה יעבור ויסתדר. אין באמת ממה להיבהל (בהלה כאמור, רק יכולה להחמיר)".
****
למחרת חזר אלי האב, ושיתף אותי בהתרחשויות.
"שלום אודליה, עשיתי כעצתך. נרגעתי קצת, והזמנתי את בני לדבר. שאלתי אותו למה הוא אינו אוהב את אמא, והוא ענה לי ממש בכמה מילים: "כי אמא כועסת עלי הרבה". הייתי מופתע עד כמה זה ברור ופשוט אצלו, וכמה סתם נכנסתי לסרטים. שאלתי אותו אם הוא רוצה שאני אדבר על כך עם אמא. הוא היסס ובסוף הסכים.
שוחחתי על כך עם אשתי, והיא מאוד הצטערה לשמוע ואמרה שבזמן האחרון באמת יוצא לה לכעוס הרבה (היא עובדת קשה ומטפלת בילדנו במסירות). הבוקר, אשתי ניגשה אל הבן והציע לו לנסוע איתה לפיצה. הם נהנו ועשו כיף ביחד, ולשמחתי כל הסיפור הסתיים בניהם בחיבוקים ונשיקות.
אני רוצה להודות לך על כך שעזרת לנו לפתור את העניין בקלות. ואני מודה לך עוד יותר שפתחת את עיני פשוט לדבר עם בני ולא להיבהל מרגשותיו.
****
המקרה הפשוט והמקסים הזה מדגים לנו, כמו שתיאר האב, כמה חשוב להאזין לרגשותיהם של ילדנו. עד כמה הדברים יכולים להיות פשוטים, לו רק היינו מקשיבים יותר, ונבהלים פחות. ילד או ילדה שאומרים לפעמים: "אני לא אוהבת את...". מנסים לשדר לנו משהו. לרוב, אין כאן רצון להתחצף, אלא תחושה שהם מרגישים בתוכם- וחשוב להאזין לכך.
עם זאת, חשוב להוסיף כי יש ילדים שמזהים כי אנו "נלחצים" או "נפגעים" מהאמירות שלהם, ומשתמשים בכך "ככלי נשק". מולנו. סיפרה לי אמא יקרה, שהבת שלה אמרה לה: "אני לא אוהבת אותך!", ומתוך לחץ האם מהירה להביא לה ממתק, בכדי "להשיב את האהבה...". הילדה הנבונה למדה מכך, שבכדי להשיג ממתקים, כדאי לומר לאמא: "אני לא אוהבת אותך" וכדומה, כי אמא נעלבת, ומביאה ממתקים. מציאות זו הובילה "לסחטנות" רגשית של הילדה, עד שהאם קלטה זאת, ועשתה שינוי.
לסיכום הדברים, לילדים ממש כמונו המבוגרים, יש עולם רגשי פנימי. תפקידנו כהורים לעזור להם להקשיב לרגשותיהם, ללמד אותם להתחבר לעצמם, ועם זאת לנתב את הרגש למקום בונה ומקדם.
ואם קשה לנו לבד, אנו מבולבלים או לחוצים... הנכם תמיד מוזמנים לשאול.
אודליה מימון (MA) מטפלת זוגית ואישית, מנהלת מרכז "אוצרות פנימיים"- מודעות, זוגיות, חינוך ומשפחה. מנחת סדנאות ומרצה. לתגובות: [email protected]