מעל גגותיה של פריס, כשבקע מגדל אייפל נראים החיים מלמעלה רגילים ושלוים. אנשים יושבים בבתי קפה, תנועת מכוניות ערה, המסעדות הומות אדם, עיר של חיים .
אבל מתחת לפני השטח, בכוכים נסתרים, במשחק מחבואים ארוך שאין לו סוף חיים המהגרים. הפעם הגיבור הוא מסנגל, לצידו חברו שהגיע כביכול מברזיל והכל למען אישור עבודה נחשק.
סמבה ( רק את שמו הפרטי הוא תמיד זוכר..) היגר לצרפת מסנגל לפני 10 שנים. מאז הוא שומר על פרופיל נמוך בעבודות דחק שונות. אליס, מנהלת בכירה שעברה משבר, מתנדבת בארגון תמיכה בעובדים זרים בכדי להחזיר לעצמה שליטה על חייה. ברקע דודו של סמבה שלא חס מכל מאמץ לעזור לאחיינו תוך סיכון משרתו. סמבה מוכן לעשות כל שיידרש על-מנת להשיג אישור עבודה. שניהם נאבקים לצאת מהמבוי הסתום אליו נקלעו חייהם עד שהגורל מפגיש ביניהם. הסיפור המשותף שלהם מוביל אותם בדרך חדשה אל האושר. שניהם יופתעו לגלות שהחיים מזמנים להם יותר ממה שיכלו לדמיין.
סיפורו של הסרט החדש והמצוין סמבה, הוא סיפור החיים של המהגרים מחד ושל האנשים הטובים באמצע הדרך שמנסים בדרכים חוקיות לעזור להם.
זה מתחיל עם המעצר בשדה התעופה, עובר דרך בני משפחתם שעוגן הם להם בתקופת ההגירה, דרך מקומות העבודה המאולתרים שהקצו להם ( מיון פסולת או זיפות הכביש) והכל בעיניים אנושיות.
אני יודע. מיד יקפצו כאן כולם ויגידו שילכו לארצם, תראו מה הם עושים כאן בדרום תל אביב או מקומות אחרים. איני מתחסד חלילה. אבל לראות את הסרט האנושי הזה, נותן עוד נקודת מבט בערב פסח, חג החירות.