למידות יש לחנך, עלינו לעמול כדי לחנך את ילדינו למידות כמו ענווה והתמדה, שמחה ורגישות ועוד.
ברם, על פניו אין לדעתו צורך לחנך למידה של "חירות". חשוב היה לחנך לחירות עת היינו בגטו ומושפלים; חשוב היה לחנך לחירות עת היינו עַם של נוודים. אך לדעתו, "היום? בעולם המודרני החופשי? במדינת ישראל העצמאית? האם יש צורך לחנך את ילדינו לחירות? להפך, לעתים נדמה שהם חשים עודף חירות ולא יזיק להם להרגיש קצת פחות עצמאיים...
במחשבה שנייה, כדאי להיזכר בדבריו של הראי"ה, כי עבדות אינה נמדדת בשאלה הטכנית האם האדם נמצא בכלא אלא בשאלה הנפשית. במובן זה, דווקא בעידן העכשווי רבים מהילדים ומהנוער משועבדים לנורמות תרבותיות ותקשורתיות; רבים משועבדים ללחץ חברתי של חבריהם לכיתה או לשכונה ועוד. דווקא היום יש צורך לסייע להם לטפח חירות פנימית שתאפשר להם לדבוק בדרכם, אף עת רבים מאמצים לבוש אחר או נורמות בילוי אחרות.
לקראת חג הפסח ראוי לנו לבחון עד כמה אנו מחנכים את ילדינו לחירות פנימית וכיצד ניתן להעצים חינוך זה בחיק המשפחה.
העיסוק בנושא צריך להיות זהיר. אם נאמר לילד שבקשותיו מבטאות כניעה ללחץ של חבריו, הוא רק יכעס. מומלץ לדון, בשולחן השבת או בלכתך בדרך, בשאלה העקרונית: 'האם גם נוער בגילך זקוק לצאת לחירות? מהם המשעבדים שקצת כולאים צעירים בגילך בדור הזה?' וכן על זה הדרך.
בד בבד עם הרצון לקיים שיח פתוח עם ילדינו על החירות לה הם נדרשים, מציע הרב יונה בסוף דבריו גם לנו, ההורים, לבחון את דרכנו. לעתים גם ההורה אינו נאמן לרצונו. הילד לוחץ שוב ושוב וטוען 'אבל לכולם מותר. רק אתם אוסרים!' ואנו מתקפלים. לחירות מלחצים זרים זקוקים גם ההורים בבואם לחנך את ילדיהם ואת עצמם.