נחלת שבעה- 7 מייסדים חלוצים
שבעת המייסדים של "נחלת שבעה" היו צעירים אשכנזים, מעדת ה"פרושים": יוסף ריבלין, מיכל הכהן, יואל משה סלמון, חיים הלוי, יהושע ילין, אריה ליב הורביץ ובייניש סלאנט. הייתה זו חבורה קטנה ומגובשת של אנשים נמרצים, בעלי יוזמה ונטיות לחדשנות, שנפשם נקעה מתנאי הקיום וקשיי היום- יום ברובע היהודי. חלקם ניסו כבר בעבר לרכוש אדמות מחוץ לחומות, המגרש שרכשו חולק לשבעה רצועות אורך, מצפון לדרום, כך שכל אחד מהמייסדים קיבל חלקה שווה בערכה.
רכישת הקרקע על ידי היהודים באמצע המאה ה-19 היתה כרוכה בקשיים מרובים. שטח הקרקע שהשתרע על כ- 24,000 אמות רבועות (כ-120 דונם נכון להיום), נתחם בדרך יפו מצפון ובבית הקברות המוסלמי (הממלוכי) מדרום. הקרבה לדרך יפו ולבנייני מגרש הרוסים, שהוקמו חמש שנים קודם לכן, תרמו לתחושת הביטחון של התושבים.
שבעת המייסדים התאגדו בחברה וקבעו לה תקנון מסודר ומפורט. התקנון שימש דוגמה לתקנות של חברות אחרות, שהתאחדו בשנים הבאות והקימו שכונות כגון: "מאה שערים", "אבן ישראל" ועוד. בחברות אלו מילא יוסף ריבלין תפקיד מרכזי, כמו גם כמה ממייסדיה האחרים של נחלת שבעה.
ביום החתימה על התקנון, הטילו החברים גורל ושני הזוכים הראשונים היו מיכל הכהן ומשה סלומון, שוויתר על זכותו לטובת יוסף ריבלין. הבונים ניגשו מיד לבנייה וכעבור חודשיים, ביום ט' בתמוז תרכ"ט, עמדו שני הבתים הראשונים על תילם סמוך לדרך יפו- ירושלים. יוסף ריבלין חנך את ביתו בכ"ז באב תרכ"ט. לא אחת הוא נאלץ להתגורר בבית בגפו, שכן אשתו חששה לצאת מחוץ לחומות ולגור בבית הנידח ומחוסר ההגנה בלילה.
הבתים נבנו כמתוכנן, ואולם רק חלק מהחברים גרו בפועל בשכונה. מיכל הכהן עבר לביתו רק כמה שנים לאחר השלמתו. יהושע ילין לא גר בשכונה כלל, כי העתיק את מגוריו למוצא. בייניש סלאנט לא גר אף הוא בבית שבנה. יואל משה סלומון, אריה ליב הורוביץ וחיים הלוי גרו בשכונה. סלומון היה היחיד שגר בשכונה עד פטירתו. חיים הלוי מכר את דירתו בשנת 1890 . יוסף ריבלין גר בשכונה רק חמש שנים.
בשנת 1874 עבר לגור בשכונת "מאה שערים", שהוא נמנה עם מייסדיה. ובשנת 1876 עבר ל"אבן ישראל". בשנים 1871-1872 בנה יוסף ריבלין במגרשו שב"נחלת שבעה" בתים אחדים, שמכר אותם בתשלומים לשיעורין למתיישבים נוספים.
יוסף ריבלין פנה באייר (1872) ליהודי העיר העתיקה בקריאה לבוא לגור בשכונה. לצורך זה גייס כספים והקים קופה מיוחדת. כמה מאמידי העיר תרמו לקרן. כוללים היקצו 7% מהכנסותיהם, ופקידי אמסטרדם ומונטיפיורי תרמו אף הם. מי שתיה הובאו לשכונה מבורות בעיר העתיקה, בעוד מי הגשמים- לרחיצה ולכביסה- נשאבו בשנים הראשונות בבריכה ממילא הסמוכה.
בקיץ 1872 נבנו 45 דירות חדשות, ובתשרי תרל"ג התגוררו בשכונה 50 משפחות. חנוכת הבתים החדשים נערכה בראש חודש חשוון תרל"ג בטכס חגיגי.
בתי הכנסת בשכונה
כמה חודשים מאוחר יותר, בראש חודש ניסן נחנך בית הכנסת הראשון מחוץ לחומות העיר העתיקה "נחלת יעקב". עד היום עומד בית הכנסת על תילו ומי שמגיע להתפלל, יכול לסמוך על כך שיהא לו מנין( שחרית ב 6:30). אחר הצהרים גשו לאחד מבתי הכנסת האחרים כמו קהל חסידים( מנחה סמוך לשקיעה )שכן לא מצאתי מנין בבית הכנסת בית יעקב. רבים הם בתי הכנסת הספרדיים בשכונה ויש לכך סיבות "רבות מן המשפחות החדשות היו מבני העדה הספרדית" מספר איציק שווקי מהמועצה לשימור אתרים החרד מאוד לעתיד השכונה "קבלנים לוטשים עין לרחובותיה בתיה ובעיק מגרשיה והמאבק לשימור כלל לא פשוט" הוא אומר.
בשנת 1874 בנו יוסף ריבלין וחיים הלוי את שורת הבתיים הדרומית בשכונה, אחרי שקנו מחבריהם את החלקות שהיו מדרום למגרשים שרכשו.
תחילה אסרו השלטונות לפתוח בתי עסק בשכונה, אך המתיישבים הראשונים עקפו איסור זה, ע"י שמכרו מיני מרקחת והקימו בית קפה במסווה של מתן כיבוד לעוברים ושבים. העגלות שהחלו נעות בדרך הסלולה עצרו לחניה ראשונה בנחלת שבעה. בשכונה קמו בתי מלאכה ועסקים אחרים, בעיקר בקרבת רחוב יפו.
נחלת שבעה הומה בימים אלו. לצערני רבות מהמסעדות אינן כשרות, אך סיור בינות לבתים עם הכתוביות המתארות את מה שהיה כאן הוא סיור קסום. בשעות בין הערביים מארגנים כאן עירית ירושלים ומשרד התיירות פעילויות. תקופת הרגיעה במצב הבטחוני הביאה לשיפור ניכר בתיירות ואנחנו שתמיד עיננו אל ירושלים ממליצים בחום ובעיקר עכשיו כשקריר כאן.
מלון הרמוני ב"נחלת שבעה"
כדי לחוש טעם של מקום, אי אפשר רק לעבור דרכו. מעתה יש פתרון. בלב השכונה, ברחובה הראשי נפתח השבוע מלון חדש " הרמוני". במלון הושקעו כ- 6 מליון דולר והוא מעוצב ומתופעל בקונספט של הרמוניה ואחווה בירושלים. המלון מוקדש ל- פניה,צבעיה וניחוחותיה השונים של ירושלים ועיצובו משלב צבעים, תמונות וחוויות בהשראת ירושלים המודרנית. לא בכדי ניתן למלון השם הרמוני. זוהי אכן הרמוניה של מראות, של אנשים, של ניחוחות, של בתי כנסת (עליהם סיפרנו קודם). כבר בלובי המלון רואים את שילוב ההרמוני בצורת תמונות המפארות והמבטאות את אווירת בירת ישראל.
עבודות וידיאו ארט על ירושלים, המבטאות הרמוניה ירושלמית על כל גווניה, מוצגות על גבי מסכי LCD המוצבים ברחבי המלון, ומאפשרות לאורחי המלון לחוות את ירושלים של ימינו דרך עיניהם של אמנים ישראלים צעירים.
כל חדרי המלון צופים אל גגות וסמטאות העיר. בחדרים: מיזוג אוויר, טלביזיה בכבלים, ערכת קפה/תה, מקרר, כספת וטלפון כולל תא קולי. ברחבי המלון אינטרנט אלחוטי ללא תשלום! החדרים כולם חדשים והיושב בהם חש מכל עבר את ירושלים. נעימות וסלסולי התפילה עולים לחדרים, בארוחת הבוקר יושבים למול בתיה של השכונה הקסומה הזו וכשאתה יוצא לרחובה של עיר אתה עושה זאת ברגל, באויר הצלול ובאוירה של ירושלים.
מחירי המלון נוחים עתה להפליא ומתאימים לכל כיס (סביב 550 ₪ לזוג). את המלון מנהלת איילה דקל, ירושלמית, בוגרת הטכניון במנהל בתי מלון, ששימשה בתפקידים מגוונים בענף. השגחת המלון היא של רבנות ירושלים. בשלב זה מספק המלון ארוחת בוקר בלבד. טל. 02-6219999
איך מגיעים? נוסעים ברחוב הלל עד לכניסה לרחוב נחלת שבעה. מחנים (מחפשים בנחת ובתקוה למצוא), והולכים בין הסימטאות. בית המלון ברחוב הראשי. מרבית בתי הכנסת דווקא ברחובות הצדדיים.