חגיגת הפריחה בשלהי החורף בעיצומה.אחרי מרבדי הכלניות והרקפות, (זוכרים את גבעת הרקפות?) פרחי התקופה בימים אלו הם האירוסים. מרבית מיני האירוס הם אנדמיים (ייחודיים) לא"י ולאזור מסוים בארץ והם מפגינים מגוון רב של צבעים. יש מהם בהירים כמו האירוס הנצרתי, ההדור ואירוס הגולן ויש כהים כמו אירוס הגלבוע, הנגב, השחום והארגמן.
אירוס הגלבוע הוא מהבולטים והיפים מבין האירוסים, מה שגרם בעבר ל"חובבי פרחים" לקטוף ולעקור אותו כמעט עד להשמדה. בזכות מבצע חינוכי- הסברתי בשילוב עם האבקה ידנית - משוגעים לעניין "שהתחפשו" לדבורים והעבירו אבקה מפרח לפרח, התאושש מין זה בגלבוע. זו הייתה אחת ההצלחות הגדולות של ארגוני שמירת הטבע. אירוס הגלבוע הוא גם סמלה של החברה להגנת הטבע. מלבד רכס הגלבוע נמצא האירוס גם בריכוזים קטנים בצפון השומרון.
הריכוזים הגדולים של האירוסים נמצאים על פסגת הר ברקן, אחת מפסגותיו של הגלבוע ובמורדותיו. הר הגלבוע מוזכר בתנ"ך בעטייה של מלחמת שאול בפלשתים. במלחמה זו נפלו בקרב בניו של שאול: אבינדב, מלכישוע ויוהונתן. שאול עצמו, שלא רצה ליפול בשבי הפלשתים, המית עצמו על חרבו ומת.
בקינתו, מקלל דוד את הר הגלבוע: "הרי שבגלבוע, אל טל ואל מטר עליכם…" (שמואל ב' א' 21). רבים מאמינים שזו הסיבה שההר היה קירח מיערות וחורשים. למרות הקללה, הרי שפע הפריחה והעשב בעונה מוכיח שבכל זאת יורד כאן גשם. הסיבה למיעוט העצים הטבעיים (שאינם נטיעות קק"ל) בגלבוע היא סוג המסלע והקרקע ולא מיעוט גשמים.
אגב, היערות הנראים היום, ניטעו רק בעשרות השנים האחרונות על-ידי הקק"ל.
והיכן האירוסים המדוברים? בפיסגת ההר, חונים בחניון האירוסים. ממנו עוברים דרך פתח בגדר (יש סימון ברור) ועולים בשביל בצורה מתונה לכוון ההר בין האירוסים והפרות. כן. זו בהחלט חוויה מעניינת. לראות את עדר הפרות רובץ ומטייל לו בנחת בין המשעולים. השמש מאירה אף היא פניה למטיילים והשילוב בין הפריחה, האור והשלוה מושלם.אל תפספסו. עוד מעט הכל מאחורינו.