ממרומי מרפסת התצפית במרכז ירושלים נראים בתיה של בירת ישראל בצורה שונה ומיוחדת. בתים עם גגות אדומים לצד מגדלים , בתים חד קומתיים לצד בתים רבי קומות , צריחים לצד כיפות ומעקות, רחובות סואנים לצד סמטאות שקטות, שוקים הומים לצד תלמודי תורה שוקקי לימוד ובעיקר המון מטיילים ההולכים ברחובותיה. דומה שאין לך תיאור יפה יותר של הפסוק "ורחובות העיר ימלאו ילדים וילדות משחקים ברחובותיה". (זכריה ח', ג-ה). האם כזה הוא התיאור לימות החול על אחת כמה וכמה נכון הוא לימי השבת והמועדים. לפתע באחת, כמה דקות לפני כניסת השבת העיר הולכת ונרגעת. אנשים אחרונים ממהרים משוק מחנה יהודה כשסליהם בידיהם, הכנות אחרונות לקדושת השבת וצפירת האזעקה מודיעה על כניסת המועד.
דומיה נופלת על העיר. שטף המכוניות הולך ומתמעט, קול הסוחרים נדם ורק קול הילדים הממהרים עם הוריהם למקום התפילה תופס את האוזן.
נכונים הם הדברים לכל אזורי העיר אך בעיקר בשנים האחרונות באזור העיר העתיקה. שדרות אלרוב ששקקו עד לני כמה שעות חיים מהמולת הקונים הופכים למעין מעבר ענק של אנשים לכיוון העיר העתיקה, הרובע היהודי והכותל המערבי. מכל תפילות השבוע אין לך מראה יפה יותר מאשר אלפי הצובאים על כל משעול ורגב ברחבת הכותל. קולות התפילה מתערבבות כאן בעשרות נוסחים: חסידים לצד ליטאים, עדות המזרח לצד תפילה בנוסך קרליבך והרשימה ארוכה.
עם חנוכתו בערב פסח של בית הכנסת החורבה( חורבת רבי יהודה החסיד) הפך המקום לאבן שואבת למאות מתפללים. אם לא תגיעו בשעת הדלקת הנרות (ובירושלים היא מוקדמת בעשרים דקות משאר אזור הארץ) לא תמצאו מקום לישב עליו.
האוירה מדהימה. די להביט בהיכל הקודש על 11 המטרים שלו המצופים זהב, או להביט מעלה לעבר הכיפה המתנשאת לגובה 26 מטרים.
קושי משמעותי בשימור ובחידוש פנים בית הכנסת" החורבה", שהיה מרכז החיים בירושלים העתיקה עד לחורבנו הקודם בשנת 1948, הציבו שנות קיומו הרבות של הבניין, שבמהלכן הוחלפו הפרוכות, ציורי הקיר, המנורות, הבמה ועוד. בפני המשחזרים עמד הצורך לבחור לפי איזו תקופה ייערך השחזור.
ציורי הקיר אשר פיארו את קירות בית הכנסת במהלך קיומו משנת 1864 ועד 1948 שונו מעת לעת, ונדרשה החלטה אמיצה לבחור בציורים ההיסטוריים שיהיו בבניין הנבנה. לבסוף, לאחר דיון מרתק, הכריע צוות הניהול בראשותו של מנכ"לה הקודם של החברה לשיקום ולפיתוח הרובע היהודי נסים ארזי, שלפי רוח ציורי העבר יתנוסס על כל אחד מקירות בית הכנסת ציור של מקומות קדושים בארץ-ישראל: ירושלים (מגדל דוד), בית-לחם (קבר רחל), טבריה ( נוף הכנרת והישוב הישן) וחברון (מערת המכפלה). עבר נושק כאן בהווה. אם יש סיפק בידרכם רדו לקומת המרתף. שם תוכלו להבחין ברחוב מימי בית ראשון, במקוה טהרה מימי בית שני ובשרידי החורבה שנחרבה פעמיים בעת המתחדשת.
"לא בכדי מכונה המקום החורבה" מסביר דוד לפידות גבאי המקום ומצאצאיו של רב אריה לוין " חורבה היא מקום שהיה פעם , חרב ושוב חזר לימי העבר המפוארים. כזה הוא המקום" הוא מוסיף שכניצוץ בעיניו.
חבל עד מאוד שאדריכל המקום נחום מלצר לא דאג לרווחת הנשים ולאקוסטיקה . ממרום מושב הנשים כך מעידות הן כמעט ולא ניתן לשמוע את החזן וגם הפתחים הצרים אינם מאפשרים את הגעת הקול והשמע עד למקום מושבן.
אם אין סיפק בידכם להגיע בליל שבת יש 2 מניינים בשבת בבוקר. בנץ ובשעה שמונה ורבע בבוקר.
למי שבאזור מומלץ לו להיכנס לארבעת בתי הכנסת הסמוכים המכונים בתי הכנסת הספרדיים. הקמת בתי הכנסת הספרדיים הייתה יוזמה של מגורשי ספרד, שהגיעו לירושלים בראשית המאה ה- ה-ט"ז , לאחר שנאלצו לעזוב את ספרד בשנת 1492. העולים הרבים נוכחו לראות כי מוסדות הציבור היהודיים היו דלים למדי הודות להוראה שאסרה על "בני החסות" להקים בתי תפילה. זמן קצר לאחר בואם - בשנת 1517 - נכבשה ארץ ישראל בידי התורכים שנהגו אז בליברליות גדולה יותר כלפי "בני החסות" וביטלו את ההוראה. היהודים הספרדים ניצלו את ההזדמנות ובמהלך המאה ה-16 החלה הקמת המתחם. יש לציין כי על אף שכיום מדובר במתחם אחד ומחובר, במקור נבנה כל בית כנסת בנפרד וכלל כניסה נפרדת. בית הכנסת הראשון שהוקם היה בית הכנסת רבן יוחנן בן זכאי. בצמוד לבית הכנסת הקימו תלמוד תורה לילדים בשם אליהו הנביא, שברבות הימים הפך גם הוא לבית כנסת. ב-1764 הצטרפה לקהילה קבוצת עולים גדולה מאיסטנבול שבטורקיה והקימה בצמוד למתחם את בית הכנסת האיסטנבולי. בחצר הקטנה, שנוצרה בין המבנים הקיימים, נבנה לימים בית הכנסת האמצעי.לאחר עליית תלמידי הגר"א לירושלים, השתמשו האשכנזים בחדרים צדדיים בבתי הכנסת הספרדיים לצורך תפילתם, עד לבנייתו של בית הכנסת החורבה. מסיבה זו חדרו מנהגי תפילה ספרדיים רבים למנהגי התפילה האשכנזיים בארץ.בתי-הכנסת מצויים כיום במפלס שהוא נמוך משמעותית מפני הרחוב (כשלושה מטרים) הן משום אימת השלטונות והן משום הפסוק ממעמקים קראתיך ה'.
טיפ קטן- סגנו של דוד לפידות הגבאי מ"החורבה" הוא אביתר אילן הקשור בנימי נפשו ואביו לבית הכנסת. בקשו ממנו לספר. הוא עושה זאת בחפץ ובטוב לב.
והיכן לנים ושוהים לבאים מחוץ לעיר הקודש?
במלון ליאונרדו פלאזה.
אם באתם לבד או כמה משפחות חפשו מקום השומר על צביון השבת בצורה הטובה ביותר. ארוחות המוגשות לשולחן ( עונג שבת לא?) אוירה דתית ( שאפילו בשירותים הציבוריים יש נייר חתוך) , בית כנסת מסודר עם מניינים,כיבוד לפני התפילה, סעודה שלישית וכל מה שנלוה לכך.
מצאנו את מלון ליאונרדו פלאזה (לשעבר שרתון) במרכז העיר כיאה והנאה לכך. תוסיפו לכך את מיקומו מול בית הכנסת הגדול, היכל שלמה וישורון וקיבלתם גם ערך מוסף.
ומעל הכל. בתי מלון רבים יש בבירה אך מצאנו כאן צוות שאוהב את המקום. היכן תוכלו עוד למצוא מנהל חדר אוכל המכיר את המקום כבר משנת 1978? רואים בעיניים את הניצוץ ואת האהבה שלהם למקום וזו בהחלט סיבה טובה לפקוד את המקום. הכשרות במקום היא מהדרין וזו בהחלט נקודה נוספת לטובתם.
לפרטים : 02-6298666
ואחרי השהייה, טיילו בנחת ברחובותיה של העיר. במרחק הליכה נמצאים בתיה של שכונת רחביה, מרכזה של העיר וגן הפעמון ואם תטריחו עצמכם עוד מעט אל תחמיצו טיש טוב ומעניין בשכונת מאה שערים. הכי יפה? ב"תולדות אברהם יצחק". סמוך לחצות הלילה זה הזמן הטוב להגיע. אבל זאת בתנאי שתקומו בזמן לתפילה. כי ירושלים היא וכל רגע הוא קדושה בה.