מסע בירושלים הוא תמיד מסע אל העבר. אם אבניה של ירושלים מספרות את עברה מלפני מאות ואלפי שנים , הרי שבתיה של העיר מספרים את סיפורה מהמאה הקודמת. זאת ירושלים של תחילת ההתיישבות החדשה. בחרנו הפעם, לטייל באחת השכונות הותיקות בעיר- שכונת רחביה.
שכונת רחביה הוקמה על אדמות שהיו בבעלות הכנסיה היוונית-אורתודוכסית אשר כונו בשם ג'ינזריה. אדמות אלו נמכרו בשנת תרפ"ב
לחברת "הכשרת היישוב" וזו מסרה את תכנון השכונה החדשה לידיו של הארכיטקט היהודי ריכרד קאופמן.
סיור בשכונה הוא סיור של ניחוחות ירושלמיים אמיתיים. בתים מוקפים גינות וריאות ירוקות, כולם בנויים מאבן ירושלמית ולכל אחד מהם סיפור הקשור בעברה הקרוב של העיר.
תחילת הסיור בקרן הרחובות המלך ג'ורג' וקרן קיימת. בפינת הרחובות הללו ניצב לו בית הקרן הקיימת. את סיפורו תוכלו לקרוא על גבי השילוט המוצב במקום ועל כן נדלג במהירות לנקודה "האמיתית" הראשונה. זו מצויה ברח' קרן קיימת 8 בבית המכונה "ראש רחביה". זה גם המקום להסביר את מקור השם רחביה. שניים אוחזים בטלית זו.
אריות יש בירושלים. חלקם מאבן, חלקם כבני אדם. כל אחד במעלתו.
השופט גד פרומקין טוען שהיתה זו הצעתו לפי המקור התנכ"י "כי ירחיב ה' גבולך..". מנגד טוען אליעזר לוין שהיתה זו הצעת אביו דוד, על פי פסוק אחר "ויהיו בני אליעזר רחביה הראש ולא היה לאליעזר בנים". כך או אחרת, הבנין הראשון בסיורנו, בית ראש רחביה קשור בפסוק השני. בית זה שאליו נכנס מתוך הרחוב הראשי תוכנן כבר בשנת תרצ"ו (1936) והוא מאפיין את סגנון הבניה באותה התקופה.
ייחודו של המקום הוא במזרקת הזכוכית הניצבת בחצר בין הבתים.את המשך הדרך נעשה , במעלה הרחוב לעבר הגמנסיה העברית. חזיתו של הבנין כיום אינה זו מה שהיתה באותם ימים. אז, כיאה לבית ספר יוקרתי היה המבנה חד קומתי ולמדו בו בניהם של גדולי התקופה. עוד כמה עשרות מטרים ואנו בפינת הרחובות אוסשקין ואבן עזרא. מיד מבחינים בבית בעל חזית מעוגלת . כאן עמד ביתו של איש העסקים שמחה אמב"ש ( אני מאמין באמונה שלמה). בחלקו התחתון של הבית מרכז מסחרי קטן, שכן היה זה בית שעמד בקצה השכונה ולא הפריע למהלך החיים התקין..
מכאן נרד ברחוב אוסשקין , נחלוף על פני בית הכנסת הנשיא שבו התפלל הנשיא בן צבי עד שנגיע לבית מספר 13. אבל גם אם נחפש טוב לא נמצא את הבית הזה. יש מספר 15, יש 11 ואין 13. ומעשה שהיה כך היה. מנחם אוסשקין שהיה ממנהלי הקרן הקיימת ואף רצה שהרחוב יקרא על שמו, מצא בכתובים כי המספר 13 מספר בלי מזל הוא. על כן בהוראתו לא הוסב אף בית ברחוב תחת הסיפרה 13.
נפנה לבית יד בן צבי ברחוב אלחריזי. הכניסה אליו פתוחה בשעות היום ואת סיפורו של הבית וצריפיו השבדיים המפורסמים תשמעו במקום. ממול במספר 22 התגוררה דמות מעניינת בחיי המדינה בשנותיה הראשונות דב יוסף ששימש כשר האספקה והקיצוב . הבית מזכיר מאוד סגנון ספרדי ים תיכוני והוא חריג בשכונה.( ראו בתמונה) מכאן שתי אפשרויות בפנינו. האחת לפנות לכיוון רחוב רמב"ן לחלקו המערבי עד לשכונת מעונות עובדים והאחרת לפנות לרחוב רמב"ן בחלקו הראשון לבית הראשון שהוקם עוד בשנת תרצ"ה (1935) בית ילין ברחוב רמב"ן 14. בסמוך גם עומדת עד היום טחנת הרוח של רחביה אשר נבנתה באמצע המאה הי"ט . גם היא כטחנה במשכנות שאננים חדלה לפעול בשלב מסוים ואולם עד היום היא אחד מסמלי התקופה והשכונה.
איך מגיעים?
נוסעים ברחוב המלך גורג' עד לבנין הסוכנות היהודית. מחנים, באחד ממפרצי החניה (בתשלום) ומתחילים ללכת ברגל. סיומו של המסלול ליד טחנת הרוח קרוב מאוד לנקודת ההתחלה.