שבוע וחצי אחרי הבחירות ונדמה שלא הרבה השתנה. ידיעות ו‑ynet ממשיכים לחבוט בנתניהו. לא מרפים מהתבטאותו על הערבים שנהרו לקלפיות, מנפחים כל בדל הדלפה מהממשל האמריקני העוין ומזהירים מפני קטסטרופה מדינית.
אך מתחת לפני השטח, נדמה שהולך ונבנה נרטיב חדש ומהפכני. רביב דרוקר, איש ערוץ 10 למשל, טען במאמר בהארץ ושהדהד בברנז'ה, כי בשבוע האחרון של מערכת הבחירות קיבל נתניהו זמן מסך כפול מזה של הרצוג. דרוקר הוסיף ועקץ את עמיתיו הימנים: "לאראל סגל מותר להיות לשנייה וחצי מספר 11 ברשימת הליכוד ולאחר מכן לחזור לשדר כאילו כלום. חנוך דאום יכול להתהדר בחברותו עם נתניהו ולאייש פאנלים פוליטיים מכובדים (בהם יתבכיין על כך שלימין אין ביטוי), ינון מגל ושרון גל יכולים לעבור מהתקשורת לרשימות ימין בלי יום צינון, הכול בסדר...".
ואילו העיתונאית נועה אוסטרייכר מחרה מחזיקה אחריו בפייסבוק: "הישראלי פותח רדיו ושומע את קובי אריאלי, אברי גלעד, עירית לינור, יורם שפטל, אראל סג"ל. הישראלי פותח ידיעות אחרונות וקורא את חנוך דאום, יועז הנדל, בן דרור ימיני, אלכס פישמן, רונן ברגמן, גיא בכור, נוח קליגר, ידידיה וסיוון רהב מאיר. הישראלי פותח את ישראל היום וקורא את חיים שיין, דרור אידר ואמילי עמרוסי. הישראלי יכול גם לקרוא מקור ראשון בעריכת אבא של עמית סגל... כל החבר'ה מהרשימה הנ"ל, בכל כלי התקשורת העומדים לרשותם תדיר: "אין ימנים בתקשורת!"
קצת מביך להתווכח עם טיעון מופרך כל כך. נאמר בקצרה שספק אם גלעד, ימיני, פישמן ועוד כמה מהרשימה יגדירו את עצמם כימנים, ולא כל עיתונאי שנמנע מהצבעה לרשימה המשותפת הופך בהכרח לימני. אוסטרייכר גם לא מבדילה בין פובליציסטים לכתבים ועורכים ובין עיתונות מגזרית לכללית. וכמובן שעל כל עיתונאי או עורך ימני, אפשר למנות פי כמה עמיתים מהצד השני.
אבל כנראה הבון-טון העכשווי המתגבש בברנז'ה הוא שאין מה לבקר אותה על תפקודה לפני הבחירות. חשבון הנפש מיותר, כי הרי יש המון עיתונאים ימנים, אולי אפילו כבר יותר מדי. הידד, המהפכה שהחל ערוץ 7 לפני יותר מחצי יובל נשאה סוף סוף פרי: התקשורת הפכה לימנית!
עם תפיסת מציאות מעוותת כל כך, השמאל יצטרך לחכות עוד הרבה כדי לחזור לשלטון.