ליל סדר אמור להוות אירוע רב משמעות בחיי כל משפחה, אבל יש גם לילות סדר שהם משמעותיים בחיי אומה שלמה. סדר כזה נערך במלון פארק בחברון, בחג הפסח תשכ"ח (1968). פחות משנה מאז שחרור עיר האבות מידי הירדנים, החלה התארגנות לחידוש היישוב היהודי במקום. הוחלט לעשות מעשה ולקבוע עובדות בשטח בחג החירות.
אליקים העצני, מוותיקי גוש אמונים ותושב קריית ארבע, שהשתתף עם אשתו וארבעת ילדיו בסדר הזה, מספר על האומץ הרב שנדרש מהמארגנים לשכור זמן מה לפני הסדר את המלון, להכשיר אותו לפסח וגם להניח עירוב כשר.
"צריך להבין מה הייתה חברון אז", הוא מנסה להסביר, "זו הייתה עיר אויב, קרה ומלוכלכת. חברון של היום נראית כמו פריז לעומת מה שהיה. אבל האנשים לא הרגישו זרים, הם הרגישו שהם שבים לעיר של סבא שלהם, אברהם אבינו".
בין כמאה משתתפי הסדר היו רבים מכיוונים לכאורה מנוגדים. רבנים כמו הרב לוינגר, הרב ולדמן והרב דרוקמן מחד, ואנשים לא דתיים כמו הסופר משה שמיר והעצני מאידך. העצני מספר כי כולם היו בלב אחד. "היו ריקודים סוערים, ואפילו מפקד דרוזי שהיה שם הצטרף אליהם. כולם היו חדורים באווירה מאוד היסטורית".
לדברי העצני, באותו לילה הם הבינו את עומק השליחות שנטלו על עצמם, "להיות שליחים של עם ישראל לשמור על האוצר הלאומי". בבוקר הם צעדו למערת המכפלה, שנמצאת במרחק רב מהמלון, כשעל פי הצעת הרב לוינגר כל אחד צעד ברחוב אחר למערה, מה ששידר כלפי התושבים הערבים ביטחון רב.
כשאני שואל האם הגיעו גם ילדים למקום, העצני עונה: "רק ילדים? אנשים הגיעו עם כלי מטבח, כיריים וכדומה כדי להישאר שם זמן רב". הוא מתאר אותם כנחשון בן עמינדב שקפץ לתוך הים, "האנשים האלה לא ראו את חברון הארצית, אלא משהו אחר. הם לא ראו שעל השלט כתוב 'רחוב השוהאדה', אלא 'רחוב דוד המלך'. רק מי שהיה מצויד במשקפיים האלה היה מסוגל לעמוד בזה".
לאחר החג החלו לזרום ל"מתנחלי חברון" כפי שכונו אז קריאות עידוד מצד גורמים שונים, כולל השר יגאל אלון שבא לבקרם. בפסח שני של אותה שנה החליטה הממשלה על הקמת שכונה יהודית נפרדת ליד חברון.
ליל הסדר היווה אירוע מיוחד גם לערביי חברון. ראש העיר באותם הימים, מוחמד עלי ג'עברי, שהעצני היה מיודד עמו ועם בניו, סיפר להעצני כי היה ברור להם באותו מעמד שהיהודים חוזרים לעיר. "הם רק חששו שהיהודים יסלקו איתם את החשבון של תרפ"ט". ג'עברי עצמו הרגיע את תושבי עירו במלחמת ששת הימים ואמר שהיהודים הם לא רוצחים. "תניפו דגלים לבנים, תשתפו איתם פעולה וישאירו אתכם", אמר. "היחס החל להשתנות", אומר העצני, "אחרי מלחמת יום הכיפורים, כשבישראל כבר הראו פחות יד רמה כלפי הערבים".
לדברי העצני, האחווה בין קבוצות שונות בציבור הישראלי שנראתה בסדר במלון פארק, מאפיינת עד היום את קריית ארבע, בה קרוב למחצית מהתושבים אינם דתיים: "הסכסוכים שעליהם קוראים בעיתון בין דתיים, חילונים, אשכנזים וספרדים - אין אצלנו. אנחנו לא מכירים את זה".