אחד התפקידים המעניינים שמילא הרב ישראל אריאל, ראש מכון המקדש בירושלים, היה רב פיקוד צפון בתקופת מלחמת יום הכיפורים. ליל סדר מעניין שחווה קשור באותה מלחמה, שהחלה אמנם בתשרי אך המשיכה להתגלגל עוד חודשים רבים לאחר מכן.
ערב פרוץ המלחמה גויס גדוד תותחנים לשירות מילואים שגרתי, שבמהלכו פרצה המלחמה. הגדוד היה מורכב מירושלמים מרקע מגוון, כולל "חבר'ה ממחנה יהודה שעזבו את הבאסטות ובאו לירות", אומר הרב אריאל. בגלל נחיצותם הרבה של התותחנים בקו הקדמי מול הסורים, הם נותרו מגויסים במשך שבעה חודשים. בפרוס הפסח הם באו למפקדיהם בבקשה להשתחרר, כדי שיוכלו להתראות עם בני משפחותיהם, אותם לא ראו זמן רב. אלוף הפיקוד דאז, מוטה גור, הבין ששחרור בשלב הזה, כשצה"ל נמצא 20 ק"מ מדמשק, אינו אפשרי, אבל לפחות הוא יוכל לשמח אותם בכך שהוא והרב הפיקודי יסבו עמם לסדר. שלא כמקובל, השאירו השניים את בני משפחותיהם בעורף הבטוח, ובכלל זה אשתו של הרב אריאל, שהייתה אז אחרי לידה. "עד הסדר עסקו החיילים בירי על דמשק", הוא אומר, "ומיד אחרי 'שפוך חמתך על הגויים' הם הלכו להמשיך בירי".
ליל הסדר נעשה כהלכתו, בעריכתו של הרב אריאל. אחד החיילים שאל את הקושיות ואחר גנב את האפיקומן. כפרס הוא ביקש, איך לא, להגיע הביתה. מוטה גור התחייב שכאשר יסתיים המשא ומתן הם יהיו מהראשונים שישוחררו, מה שאכן קרה לבסוף.
הרב אריאל מספר גם על ההכנות שקדמו לאותו פסח. במסגרת המלחמה היו מגויסים חיילים רבים, וברמת הגולן שהו כ‑100,000 אנשי צבא, חלקם שוכנו במחנות מאולתרים. לרבנות לא היה די כוח אדם כדי להכשיר את כל המטבחים. בליל בדיקת חמץ בדק הרב אריאל את ההיערכות ביחידות השונות. "זו הייתה תמונה שלא תישכח. לא היו אז אמצעי תאורה טובים בכל מקום, וראיתי אנשים מגודלי שיער שהדליקו פנסי רוח מנפט, באים מכל מיני מקומות רחוקים לכאורה מבחינה רוחנית, עומדים ומקרצפים את הסירים. כששאלתי אחד מהם למעשיו, הוא אמר לי: 'אני עושה מה שסבתא שלי עשתה. פה יהיה סדר כהלכתו!'. אמרתי לעצמי: תראה את עמך ישראל, לא מוותרים על פסח אפילו בתנאים קשים כאלה".
באותה שנה הלחין הרב אריאל ניגון חדש ל"מה נשתנה", שמושר עד היום בבית המשפחה, "ומזכיר לנו שיצאנו מאפלה לאורה באותו פסח". הרב אריאל נזכר שבזמנו אמר הרבי מלובביץ' שאם צה"ל ייכנס לדמשק - ייבנה המקדש, כי דמשק ומקדש הן אותן אותיות, כך שהניגון הזה מהווה גם פתיח מתאים לסדר אצל משפחת אריאל, שמעלה זיכרונות ומייחל גם לעיקר שחסר מהסדר שלנו - העלייה לרגל וקורבן הפסח בירושלים.
בסדר הקרוב יסבו אצל הרב אריאל כארבעים איש מצאצאיו, כשכל אחת מהמשפחות תציג היבט אחר של העלייה לרגל והקרבת קורבנות החג. הסדר הזה, שמסתיים באזור ארבע לפנות בוקר, מקבל משמעות מיוחדת בכך שבית המשפחה ברובע היהודי עומד בדיוק על חומת ירושלים המקודשת מימי הבית הראשון, שבתחומה אפשר לאכול את קורבן הפסח, "כך שישנה תחושה שכפסע בינינו ובין הקרבת הפסח".