חביב טולדנו (31) מאפרת חווה את חג החירות במקום שמגלם את ההפך המוחלט - בין חומות הכלא. "התחושה הראשונה שהרגשתי אחרי שנכנסתי לבית הסוהר הייתה שאני נעול על סורג ובריח עד אחרי החג, בתוך חג החירות", הוא משחזר את רגעי ההלם הראשונים. "התחלתי לחשוב על האסירים - אני בא ליום אחד והם כלואים שם שנים. איך אדבר איתם על חג החירות?".
לפני כניסת החג החליט טולדנו לעבור בין האגפים כדי לאחל חג שמח. "בדיוק האסירים בישלו חלק מהארוחה בעצמם, ההתרגשות והריחות היו באוויר. כשהחג נכנס כולם היו מוכנים. בתפילה דיברתי על 'אין לך בן חורין אלא מי שעוסק בתורה', מה זאת חירות. הרגשתי שהם איתי, אף אחד לא נרדם. זה לא כמו בית כנסת רגיל. בגלל שיש כזה חושך ואין שום תאוות העולם - שם הלב נשבר מצימאון ומתחיל להיפתח".
אחרי התפילה עברו אסירי האגף לחדר האוכל לסעודת חג. "היה מעניין לקרוא את ההגדה, להסביר עם פירושים, האסירים התעניינו ושאלו". חלק מהיושבים סיפרו שמעולם לא חוו ליל סדר, היו כאלה שבפעם הראשונה התחברו לליל סדר כל כך מרגש, והיו שדמעו.
"אחד האסירים ניגש ורצה שנדבר. הוא חיכה שכולם ילכו, כולל הסוהרים. הוא לקח אותי למקום בלי מצלמות של הכלא, שפך את הלב, כמה צרות. אחרי שעה שהוא בכה את חייו ודיבר על התאבדות, הוא התחיל להירגע. התחלתי לענות לו, עודדתי אותו, ועם הדיבורים חזר לו הצבע לפנים, ואפילו קצת חיוך. הוא התחיל לנשק לי את הידיים, הוא חזר ואמר: 'הצלת לי את החיים, יש לי תקווה שאפשר לחזור לחיים'".
"הגישה שלי זה לא לשפוט מה כל אחד עשה. אם הקב"ה השאיר את הבנאדם בחיים - אין דבר שעומד בפני התשובה, תמיד אפשר לתקן. הם איבדו הכול - משפחה, חברים. השליחות שלי שם היא להחזיר להם את האור לנשמה".
טולדנו זוכר אמביוולנטיות והרגשה משונה. "מצד אחד - כלא שמור במיוחד, סביבי אסירים מכל סוגי העונשים והעבירות שאפשר או אי אפשר לחשוב, כולל מאסרי עולם - זו תחושה כבדה. מצד שני - תחושה מרוממת, חוויה של פעם בחיים, ללכת למקום כזה קשה. לכן זו שליחות כל כך גדולה, כל רגע שאני שם. והמשמעות שזה נותן להם, שיש להם עם מי לדבר ולמי לפנות. יהודי אחד שלח לי מכתב מאוד מרגש. הוא כתב שהתפילות והסדר היה כאלה מרוממים, שהוא לא זוכר שב‑55 שנות חייו הוא זכה לכזה חג בחוץ. הוא כתב בשם כל דיירי האגף, החתים את כולם, והם שלחו לי".
טולדנו מעיד שגם לאסירים יש תחושות מעורבות. "הם חושבים על המשפחה, ההורים, הילדים. יש הרבה בכי ודמעות דווקא בחגים, ומצד שני - הייתה שמחה מאוד גדולה, אווירה של ביחד, שירה מיוחדת. דווקא האסירים היהודים מחוברים כמו משפחה מסביב לבית הכנסת. הביחד הזה, השבתות והחגים והתפילות, נותן להם כוח לשמור על שפיות ושמחה. האחרים - רואים איך הם חיים כל אחד לעצמו".
טולדנו הגיע לחתונות של כמה אסירים מאותו ליל סדר. "הם עשו תשובה שלמה והקימו משפחה לתפארת. שינוי של 180 מעלות, מדהים לראות את זה".
"העולם חושב שחירות זה לבחור מה שכיף ושמח. זה לא תמיד נכון, לפעמים זה ההפך. בכלא למדתי שחופשי אמיתי זה מי שמחובר לקב"ה ובשמחה אמיתית. חופש זה חירות הנפש. ראיתי אנשים כלואים בצינוק מטר על מטר תקופה ארוכה והיו בחירות גדולה. זה הולך איתי לכל החיים".