אדלשטיין, שהיה פעיל ציוני בברית המועצות לשעבר, נתפס על ידי הק.ג.ב בשנת 1984 בשל פעילותו זו, הואשם בהחזקת סמים שלמעשה היו בשמים להבדלה, ונידון לשלוש שנות מאסר במחנה כפייה.
תנאי המחייה במחנה היו קשים מאוד, ולעתים לא היה מה לאכול. אבל בשלוש הפעמים שאדלשטיין חגג פסח במקום, הוא הצליח להבריח לשם מצות. הפסח הראשון היה קצת אחרי סיום המשפט שנערך לו. רשימה סגורה פירטה מה מותר ומה אסור להביא לאסיר, ובין היתר הורשו האסירים לקבל עוגיות יבשות. אשתו של אדלשטיין ניצלה את ההזדמנות כדי לשלוח מצות שבורות בקופסה, וכתבה עליה "עוגיות יבשות". בפסח השני במחנה הכפייה אדלשטיין היה פצוע קשה מאוד, ובשל כך התירו לו לקבל אוכל מכיוון שחששו שלא יתאושש. כמובן שבחבילה היו גם מצות.
הפסח השלישי בגולאג, שהיה בשנת 1987, היה הדרמטי מכולם. הייתה לו שיטה להבריח דברים. הוא התחבר עם אחד האסירים, שלא היה יהודי וגם לא אסיר פוליטי ואף אחד בחוץ לא עזר לו. אדלשטיין, שהרגיש שעליו מסתכלים בשבע עיניים, הציע לאסיר שיעזור לו להבריח דברים ובתמורה יתחלקו בשלל.
השיטה עבדה היטב, אבל לקראת פסח השותף להברחות חלה ולא יצא לעבוד. "הזמן רץ, ואני במצב קטסטרופלי. זה לא רק מצות, אין לי שום דבר כשר לפסח", מספר אדלשטיין. אולם בערב פסח האסיר בישר לאדלשטיין שהבריא והוא יוצא לעבוד. "לקראת ערב, אור לי"ד בניסן, אני יושב בצריף מעוצבן, לחוץ, לא יודע מה יהיה איתי. גם אין מצות. רציתי לעשות משהו דמוי סדר, וגם לא יהיה מה לאכול שבוע שלם. פתאום הוא מופיע כמו אישה בחודש השמיני, עם מעיל של אסירים ועם בטן גדולה. הוא ניגש ליד המיטה שלי ואומר: 'תפתח את השמיכה', ומתחיל להוציא דברים: גבינה כשרה, נקניק כשר, פירות יבשים. הוא מוציא עוד ועוד דברים, וכל פריט שהוא מוציא - במקום לשמוח אני נהיה יותר ויותר עצוב, כי אני לא רואה את מה שבאמת חשוב. הוא פרק את הכול, ואני אומר לו: 'תגיד לי, זה הכול?', והוא עונה: 'הבאתי את כל החבילה במכה אחת, אתה לא יודע כמה זה עלה לי, הצלחתי לשחד שם את אחד השומרים. כן, זה הכול'. אני מסתכל עליו במבט קשה ואומר לו: 'זה הכול?'. הוא מתחיל להילחץ ואומר לי: 'זה הכול'.
"צריך להבין, הסצנה הזאת בחיים נורמליים היא תמימה לגמרי, אבל שם הסצנה הזאת צריכה להיגמר בסכינים, כי אני בעצם מאשים אותו שהוא גנב ממני, וזה דבר שלא ייעשה. אסיר שגונב מאסיר אחר - הסוף הוא בדרך כלל מר. וכך אנחנו עומדים זה מול זה, ואני אומר לו: 'אתה אמרת שהבאת את הכול, אתה באמת הבאת את הכול?'. הוא נכנס להיסטריה, והתחיל לצעוק: 'אתה כפוי טובה, אני הסתכנתי, אני יכולתי להיות עכשיו בצינוק ל‑15 יום, הבאתי את הכול. היו שם איזה קרקרים יבשים, מי צריך אותם, זרקתי אותם. אני אביא אותם בפעם אחרת, אם זה כזה דבר חשוב. תראה מה הבאתי לך, בשביל כמה עוגיות שאף אחד לא צריך אתה עושה לי כזה דבר?'". אדלשטיין נרגע וביקש מהאסיר שיביא לו את "העוגיות היבשות" למחרת. "בלילה הראשון ישבתי בלי מצות, אבל יש יום טוב שני של גלויות, ולמחרת דבר ראשון הוא רץ אליי והביא לי את המצות האלה, ועם פירות יבשים ונקניק עשיתי סדר כהלכתו. בלי הגדה ובלי חברים נוספים, אבל לפחות במצב רוח מאוד מרומם".
המילים המסיימות את הסדר "לשנה הבאה בירושלים הבנויה" קיבלו באותה שנה משמעות מיוחדת, מכיוון שאדלשטיין השתחרר מהכלא כשלושה שבועות אחרי אותו פסח, ועלה עם משפחתו לישראל. "לשנה הבאה בירושלים הבנויה התגשם במלוא מובן המילה", הוא מסכם בתחושה גדולה של סיפוק ושמחה את מה שהוא מכנה "נון סדר" שעבר.