הרב משה פיינשטיין שכיהן כרב ברוסיה בימי הקומוניסטיים מספר: "מספר שבועות לפני ליל הסדר הוציאו הרוסים גזירה ובה הודיעו שבליל הסדר על הילדים להישאר ללמוד בבית הספר עד שעת לילה מאוחרת מאוד...
"ובאמת ילדיי שבו לביתם בשעת לילה מאוחרת שהם כמעט מתמוטטים מרוב עייפות, לקחתי אותם על ברכי ,קראתי יחד עימם את שלוש התיבות פסח מצה ומרור והשכבתי אותם במיטה. ובאותו הלילה גמלה בלבי ההחלטה הסופית לעזוב את רוסיה ויהי מה".
לפעמים דרך האויבים ניתן להבין היכן נמצאת אצלך הנקודה החזקה, אותם קומוניסטים הבינו שעוצמתו של עמנו תלויה בנקודה מאוד פשוטה והיא עד כמה לבני הנוער יהיה כוח לחזור ולשאול את המבוגרים עוד שאלה, הם הבינו שבבסיס סוד הנצח של העם עומדת היכולת לגדל בני נוער שלא מאבדים את הכח להמשיך לשאול ולברר על כל פרט בחייהם ובחיי החברה.
כיום בחינוך ישנם שטועים וחושבים שתפקידו של המחנך הוא לספק את התשובות, ממש סוג של כספומט של ידע שלוחצים ומקבלים את התשובה הנכונה, אבל ליל הסדר מברר לנו שליבת החינוך זה להצליח לעורר את בני הנוער לשאול שאלה.
לא רק שאנחנו לא מפחדים משאלות אלה - אנו מבינים שהיכולת לעלות את השאלות היא הבסיס לבנין אותו אנו מבקשים לבנות.
יש מחנכים שמפחדים משאלות בלילה הזה. אנחנו דווקא מפחדים מהשתיקות. בלילה הזה אנו מפחדים מהנער או הנערה שמקבלים את המצב כמו שהוא ולא שואלים למה זה כך או איך זה בדיוק קרה.
כבר לימדו אותנו חז"ל שמתוך ארבעת הבנים שבהגדה המסוכן ביותר זה הבן שלא יודע לשאול, כי אדם שאין לו שאלה חזקה לא ימצא את הכוחות לצאת לדרך של בירור ולמידה. כל עבודתנו בליל הסדר זה להצליח להוציא מאותו נער או נערה את השאלה, כי ברגע שהאדם שאל שאלה אז הוא כבר נכנס בצורה חזקה לתוך התמונה.
פעמים רבות בעבודה החינוכית בתנועת הנוער עולה השאלה כיצד נותנים לבני נוער בגיל 16 את תפקיד ההדרכה, הרי מדובר בגיל כל כך לא יציב ומלא משברים, האם אלו הדמויות שיצליחו לתת את התשובות לילדים הצעירים.
באמת זו שאלה קשה, אך דווקא כשאנו מגיעים לליל הסדר אנו מרגישים שהלילה הזה עושה לנו באמת סדר בעבודת החינוך הסבוכה, כי לילה זה מברר שעיקר עבודתנו זה לגדל אנשים שיש להם כח לשאול שאלות ולא אנשים שיודעים לדקלם תשובות.
בליל הסדר יש מנהגים שונים אך כולם הם כמו כל כלי ההדרכה וההגשמה שבתנועה, הכל מכוון להצליח להוציא מבן הנוער את השאלה שתביא לידי ביטוי עניין ושייכות למגמה. ליל הסדר מבקש לבנות את הילד הרגיש לסביבה שלא אומר "מה העבודה הזאת לכם" אלה יוצר הזדהות עם סיפור היציאה ממצרים ודרך השאלה מוכן לצאת למסע בנתיבי השעבוד והגאולה.
סיפור זה הוא למעשה עבודתה החינוכית של תנועת הנוער בכל יום ושעה, חתירה למגע מתמדת עם בני הנוער מתוך רצון להצליח להחיות את השאלה הגדולה.
מצוות "והגדת לבנך" זו מצווה מהתורה שנאמר "והגדת לבנך ביום הזה לאמר". המפרשים שואלים - מדוע אנו לא מברכים על מצווה זו כמו על שאר המצוות שבתורה, המהר"ל מפראג עונה שאנו מברכים על מצווה שתלויה בפעולה שלך, אבל כאן העיקר הוא לא להגיד את הדרשה, אלא להצליח לעורר את הנער ללמידה ומחשבה.
כל עוד שלא הצלחנו בזה זו תהיה ברכה לבטלה, כי עיקר עבודתנו זה לא מה נאמר בכיתה אלה מה לקחו איתם בני הנעורים להמשך המסע.
הכותב הינו סמזכ"ל חינוך והדרכה בתנועת בני עקיבא