התחלה: נובמבר 59', ירושלים. ההורים של האם עלו לישראל לפני השואה, "כי הם הבינו מה עומד לקרות". הסב מצד האב למד בישיבה בצפון איטליה, שם הכיר את הסבתא. השניים נישאו והקימו עסק לטקסטיל ורקמה על תיקי טליתות ופרוכות. כשכבשו הנאצים את האזור, הסב מכר את חלקו בעסק וברח עם משפחתו. שמונה חודשים נדדה המשפחה בעזרת חסידי אומות העולם, עד שהגיעה לשוויץ. שם הסתתרו, בנפרד, במנזרים שונים עד סוף המלחמה.
סוף המלחמה: מהבית באירופה לא נותר דבר. הקרובים נספו והמשפחה עלתה לארץ והגיעה לירושלים, שם הכירו ההורים. הוא נולד בשכונת פאג"י, הבכור מבין שלושה בנים. אביו עבד כמנהל מחלקה במשרד הפנים ואחר כך כראש ועדה קרואה בביתר עילית. אמו הייתה עקרת בית.
הבית: "אנחנו היינו הבניין הכי קרוב לגבול עם הירדנים, עד 67'". העובדה הזאת כללה הרבה חוויות: "זרקנו אבנים על החיילים הירדנים, רצנו בין החפירות והיינו ממלאים שקי חול". בהמשך, אחרי שחרור ירושלים, הם היו חלק מהבנייה של העיר החדשה, "הבנייה הייתה אז בידיים ואנחנו השתתפנו בה".
לימודים: בית ספר 'חורב' בירושלים, שהיה אז במעלה גן העצמאות ודרש נסיעה יומיומית באוטובוס. בהמשך, כשנפתח בית הספר הממ"ד 'פרדס' שהיה סמוך יותר לבית, הוא עבר ללמוד שם. את לימודי התיכון החל בישיבת אור עציון אבל עד מהרה, בעקבות שובבות יתר, "הראו לי את הדך החוצה". ההמשך היה בתיכון הימלפרב בעיר.
שכול: מעט אחרי מלחמת ששת הימים נפל דודו, אחי אביו, בעת ששירת במילואים בעזה. "המשפחה עברה משבר בלתי רגיל". מעט אחר כך נפטר סבו, שהיה קשור אליו מאוד. "הוא נפל ברחוב ומת מצער". באותו זמן נפטרה גם סבתו מצד אמו. וכל זה על רקע משפחה ניצולת שואה, "עם כל הבכי, הסגירות והכאב". כך שלימודים לא היו בראש מעייניו.
תנועת נוער: בני עקיבא רמת אשכול. "אהבתי מאוד את התנועה. לקחתי משם טיולים, ערכים, אהבת הארץ וחברות". ויש הרבה חברויות וקשרים עד היום.
צבא: נח"ל, במסגרת גרעין שיצא לקיבוץ עין צורים. "הייתי חייל ונחלאי, כולל ההיאחזות והבט"ש - כל מה שצריך". האהבה לטיולים התממשה בבני עקיבא, וגם בצבא "לא יכולתי לחיות בלי לטייל". אבל הטיול הגדול שאחרי השחרור נעדר מקורות החיים. "זה לא היה נהוג אז", וגם "לא היה כסף לזה". אחרי השחרור הוא הלך לעבוד בבנק למשך מספר חודשים. והעבודה השתלמה מאוד.
מאוד: ההיכרות עם חלי הייתה ביום ההולדת 21 שלו. "היא נכנסה לעבוד באותו סניף בנק שאני עבדתי בו, והעיניים שלה כבשו אותי". חלי לימדה עד שנה שעברה ושימשה מחנכת ומורה לגיל הרך. בשבוע שעבר נערך לכבודה ערב הוקרה בהפתעה.
הברכה: שלושה ילדים: ערן, הבכור, שעובד איתו בפרויקט הטיולים ונשוי מהקיץ האחרון; עדי, האמצעית, סטודנטית לתואר שני במנהל עסקים, נישאה בקיץ שלפניו; ואופיר הצעירה, שעובדת בחברת מטבחים ולומדת עיצוב, עם חבר שהוא מקווה שיהיה יום אחד החתן שלו, אבל בלי לחץ.
אקדמיה: כלכלה ומנהל עסקים, תואר ראשון וגם שני, אותו סיים בהצטיינות. עניין לא טריוויאלי אחרי עבר מפוקפק בתיכון. "התבגרתי".
ספרים רבותיי: הוא עבד שנים רבות בהוצאת 'כתר' וניהל את רשת החנויות שלה עד שהיא נמכרה. בהמשך עבד באֹסם וטיפס בסולם התפקידים, ממנהל מכירות למנהל חטיבה ולבסוף לסמנכ"ל השיווק בחברת הסחר של אסם. "עד שהגיע משבר בריאותי".
המשבר: "לפני 12 שנים גילו לי מלנומה. נרפאתי, אבל זה הכניס אותי למקום אישי לא קל". הוא ביקש לסיים את העבודה בלי לדעת לאן הוא ממשיך מכאן. אבל דן פרופר, שהיה אז המנכ"ל, סירב ושלח אותו לתפקיד אחר. "הוא צדק". עכשיו כבר היו לו מחשבות על היום שאחרי.
הפרישה: כעבור שלוש שנים נוספות הגיע הסוף. "לא יכולתי להמשיך. המחירים היו כבדים מדי בזוגיות, במשפחה ובתחביבים. אשתי לקחה על עצמה את הכול. כשאתה עובר משבר כזה אתה אומר: 'לצאת מהבית ברבע לשש כל בוקר, ולחזור בתשע-עשר. מה יוצא לי מזה?' אדם לא נולד בשביל קריירה. הייעוד האמיתי הוא זוגיות, משפחה וקיום ערכים שאני מאמין בהם".
הטיול: הרצון היה לשלב תחביב ומשפחה והוא יצא לטיול של שמונה חודשים ברחבי ארץ ישראל עם בנו, ערן. רק בסופי שבוע הם הגיעו הביתה. "הלכנו ברגל מהחרמון ועד אילת, פי כמה וכמה משביל ישראל, לא פסחנו על אף מקום". בכל ערב הם כתבו את מה שעשו באותו יום. "מאוד מהר הבנו שיהיו לנו מזה ספרי טיולים". חוץ מזה היו שם "כל הדברים שחלמת עליהם: לטייל, ליהנות מהיופי של הטבע ולהיות ולדבר עם הבן בלי סוף".
הסדרות: הסדרה הראשונה שנכתבה בעקבות הטיול הארוך הראשון נקראת 'להתאהב בארץ מחדש', ובה 120 מסלולי טיול ארוכים, רובם מאתגרים. אחר כך באו '100 מסלולים למשפחות עם ילדים', סדרת סיורים בתל אביב ו‑365 מעיינות מהחרמון ועד הערבה בשתי מהדורות, שכוללות נקודות מים גם ביהודה ושומרון.
יהודה ושומרון: "מה פתאום שנדלג על זה?" קוראים כן מתווכחים איתם על הבחירה הזאת. "אני אומר להם: עזבו פוליטיקה. כשסיני הייתה שלנו, אנשי שמאל, ימין ומרכז טיילו בה ומאוד אהבו אותה. אפשר לומר שתי מדינות ואפשר לומר זה שלנו לנצח. אבל למה שלא נטייל שם? לא צריך עמדה מדינית מסוימת בשביל זה. אנשים אומרים לי: אתה יודע מה? אתה צודק".
ארץ התנ"ך: השניים הוציאו גם סדרה של 280 מסלולי פריחה, ועוד לפני כן הגשימו חלום והוציאו 60 מסלולי טיול בעקבות ארץ התנ"ך. "כשערן היה קטן לקחנו אותו לטייל עם תנ"ך ביד. אצלנו בבית תנ"ך זה ליבה, לכולם יש 100 במקצוע הזה. ארץ ישראל שייכת לעם ישראל על פי התפיסה היהודית והמקרא, וזה לא סיפורים סתם. זה התרחש פה ורצינו מאוד לעשות את זה. זו הייתה חוויה".
חם וטרי: כרגע הרכב שלו מלא בניחוח ספרים חדשים. הסדרה החדשה שיוצאת בימים אלה נקראת 'אל ארץ אהבתי - 115 המסלולים היפים בישראל' והוא לוקח אחריות על הכותרת הזאת. "מתוך הניסיון והיכולות שלנו בחרנו את המסלולים היפים ביותר, שאם לא הלכת בהם לא התאהבת בארץ מחדש". בסדרה 75 אפשרויות לקיצור המסלולים, וגם 220 סיפורי העשרה. "לטעמנו זו הסדרה הכי טובה. שמנו בה את כל שמונה שנות הטיולים שלנו".
בהכנה: בימים אלה הם עובדים על סדרה של שלושה כרכים של טיולים בירושלים. "הבן שלי הוא דור עשירי בעיר. אשתי היא בת למשפחת סלנט, אז אי אפשר שלא להוציא סדרה כזאת". בתכנון עוד שתי סדרות, שלא יראו אור אם חוק הספרים לא יבוטל. "החוק הזה לא מאפשר לך להוציא סדרה אם אתה לא רב מכר". הסדרות המתוכננות הן לקהל מצומצם: סדרה לרכבי 4X4 וסדרת טרקים, כאן בארצנו הקטנטונת.
קח מקל: עם ישראל אוהב לצאת מהבית, "ואלה שאוהבים את הארץ, אוהבים מאוד לטייל". הנתונים שלו מוכחים את הקביעה הזאת. "באתר שלנו נרשמו מיוזמתם 82 אלף חברים שמבקשים לקבל כל שבוע המלצות לטיולים. בחודש האחרון נכנסו לאתר 95 אלף איש, וזה לא היה חודש של חופשות ארוכות".
אם זה לא היה המסלול: "הייתי מנכ"ל של חברה, אחד שעובד בטירוף ולא יודע מה לעשות עם עצמו". צריך, כמובן, גם מנכ"לים בעולם, "אבל כל אחד והאופי שלו. ומי שיש לו אופי, יכולת וחזון, שלא יפחד ללכת עם זה. החיים שלי נראים אחרת. לי יש היום זוגיות ומשפחה, שלא היו לי קודם".
ובמגרש הביתי:
בוקר טוב: מחצית מהשבוע מוקדשת לטיולים. בימים כאלה הקימה יכולה להיות גם בארבע וחצי לפנות בוקר, "ובכל מקרה לא יאוחר משש". ההתארגנות היא מהירה, ו"תוך חצי שעה אני בחוץ". בימי עבודה אחרים הבית הוא המשרד, "זה נורא חשוב לי". גם אז הקימה לא מאוחרת משש וחצי, אבל היום נלקח יותר בנחת ויום העבודה מתחיל בשמונה.
מוזיקה: "בעיקר ארצישראלית", אריק איינשטיין יהורם גאון וכו'. "הילדים צוחקים עליי". מה שלא ערב לו לאוזן הוא מוזיקה לועזית.
שבת: הבישולים מתחילים כבר בחמישי, וביום שישי יש ביקור אצל אמו. ליל שבת מצוין בקידוש וארוחה משפחתית "ארוכה מאוד מאוד", משובצת בדיבורים ושירים.
אוכל: הגלוטן והלקטוז בחוץ. מה שמשאיר הרבה מקום לאהבת דגים, בעיקר דניס וסלמון בכל מיני צורות. "בחורף אני גם מאוד מאוד אוהבים מרקים סמיכים".
אחזקת הבית: בשנים האחרונות הוא נותן כתף, והמטלות מתחלקות חצי חצי. אין ספציאליטה בתחום זה או אחר. "אנחנו תולים ביחד כביסה, מנקים יחד את הבית", והוא גם איש האחזקה.
מפחיד: מחלות וזִקנה. "הייתי שם. חוויתי מחלות וחוויתי ואני חווה זקנה של ההורים. אי אפשר לברוח מזה ולא קל להתמודד עם זה".
דמות מופת: סבא, אבי אביו. "אמיץ, הציל את משפחתו מהשואה. לא פחד להתמודד והסתתר אצל חסידי אומות העולם. כששוחחנו עם כמה מהם, הם הביעו את פליאתם ממנו. הוא עלה לארץ עם משפחתו והקים הכול מחדש במו ידיו. דרכו ואיתו הכרתי את ירושלים, ואז הגיע השכול". כילד הוא ישן אצלו פעמיים בשבוע. "כשהדמות שלו נעלמה מחיי, זה גרם לשוק קשה".
פנאי: למרות שבזה הוא עובד כל היום, גם הפנאי מוקדש לטיולים. "ברצינות. אני לא מטייל רק כדי לכתוב ספרים. זו הנאה אמיתית".
משאלה: "בריאות, בריאות, בריאות ואושר לכולם".
כשתהיה גדול: השאיפה היא להמשיך במה שהוא עושה היום ולהגיע למקומות חדשים. "דיברו אליי מלמעלה בצורת משבר-מחלה, שגרם לי לעשות שינוי. הגשמתי ואני ממשיך להגשים מה שרציתי ואני מאושר. רק שלא ייגמר".
ofralax@gmail.com