'התלהבות הלב',
עמרם ביטון
הפקה: אורי שלזינגר
מדי שנה, לקראת חג הפסח, היה הרב מסובב בין בתי העיירה ומזכיר לכל אחד לבער את חמצו הוא. תחילה היה הולך לגבירים ומבקש מהם לבער את הכסף המיותר שתפח בכיסם ולתיתו לעניים. לאחר מכן היה פונה לאנשים שהמריבות ביניהן תפחו מעבר לגודלן האמיתי, ומבקש מהם להשבית את הוויכוחים. לבסוף היה הולך אל מבקר הדיסקים ואומר לו: אנא, לפחות בחג הפסח, כתוב על מוזיקה בלי חמץ. כל השנה אנחנו שואבים סגנונות מוזיקליים מן הגויים, אבל לפחות בפסח כתוב על שירים שאין בהם אלא נשמה טהורה.
שמע זאת מבקר הדיסקים, וכתב טור על אלבומו של עמרם ביטון. שמע הרב את האלבום בערב הפסח (כלומר, לא האזין במיוחד אלא שמע במקרה, השירים בקעו מאיזה בית בדרך למקווה), ופנה אל המבקר בפנים זועפות: האם זה האלבום שביקשתי לפסח? מצופה בדאנס, בבלוז, ברגאיי, והזמר הוא בכלל איש עסקים ובעל רשת אופנה?! נענה המבקר ואמר: ייכנס נא כבוד הרב לחנות, ויראה כמה רבים החטיפים, הממתקים ומיני המאפה שעל פי עטיפתם נראים כחמץ גמור, ובאמת כשרים הם לפסח. כלום לא פתח הרב אריזה של עוגת שוקולד מגרה ומזילת ריר, וכשנגס בה גילה שאיננה אלא עוגת "שהכל"? אף אצל עמרם ביטון, ההשפעות החיצוניות הן רק העטיפה, והמוצר עצמו כשר למהדרין.
עמרם ביטון לא לבד, אבל הוא דוגמה מצוינת ליוצר עם הרבה נשמה, שמשתמש בסגנונות עכשוויים כתפאורה ברקע, ובמרכז הבמה מציב את אור החיים, הפלא יועץ, אבן גבירול ור' נחמן. במקרה שלו, כמו בהנחיות של הרבנות למוצרים כשרים לפסח, גם על האריזה יש סממנים שמעידים על כך שהמוצר אינו חמץ: קולו הייחודי, מעט עמוק ומעט צרוד (משהו בין שולי רנד ליצחק פוקס, נגיד), יחד עם הטקסטים היוצאים מן הלב, יוצרים את הרושם שמאחורי השירים עומד לב נקי, כשר וטהור. דיסק כשר ושמח.