עשרת המנדטים שבהם זכתה רשימתו של משה כחלון בבחירות לכנסת, ניתנו לה במידה רבה הודות להבטחותיו של העומד בראשה. את שלל ההבטחות ניתן לרכז לשני תחומים עיקריים: מחירי הדיור ויוקר המחייה. לצורך כך, הבהיר כחלון כבר לפני הבחירות, הוא צריך לקבל לידיו את משרד האוצר, משרד המדיניות הכלכלית המרכזי במדינת ישראל.
אולם מיד לאחר הבחירות התחיל להעמיד כחלון דרישות נוספות, תוך שהוא מבהיר כי אין מדובר ב"ג'ובים" אלא ב"כלי עבודה". כך נשמעה בשבוע הראשון של המשא ומתן הקואליציוני דרישה כמעט אולטימטיבית לקבל את ראשות ועדת הכספים. בהמשך הגיעה דרישה, נחרצת לא פחות, לקבל לידי המפלגה שני גורמים מרכזיים בשוק הנדל"ן הנמצאים כיום בשליטתם של משרדים שונים: רשות מקרקעי ישראל הנמצאת באחריות משרד השיכון, ומינהל התכנון הנמצא בידי משרד הפנים.
לכאורה הדרישה ברורה ומובנת. בניית דירה היא עסק מורכב מאוד שמעורבים בו גופי תכנון וביצוע שונים. אחת הבעיות הקשות שבהן נתקל כל מי שמבקש לפעול בתחום היא הצורך להתמודד עם מוקדי כוח נפרדים וליצור ביניהם שיתוף פעולה. כך מי שמחזיק בקרקעות לא יכול לקדם את התכנון, ומי שמוסמך לתכנן אינו יכול להשפיע על שיווק הקרקע. וכאילו כל זה לא מספיק, הסמכות לקבל החלטות בעלות השלכות תקציביות נמצאת בכלל בידי האוצר, אשר מחזיק בידיו את המפתחות לקופה. מעבר לכל אלו, אם נדרשים שינויי חקיקה נתונים השרים כבר לחסדיהם של חברי הכנסת, ובעיקר לגב יציב מטעם הנהלת הקואליציה.
אין ספק שריכוז הסמכויות בידי גורם אחד עשוי לייעל את ההתמודדות בסוגיית מחירי הדיור. אולם קיימים גם שיקולים כבדי משקל נגד איחוד הסמכויות בידי שר אחד. תחילה יש לזכור כי הוצאת מינהל התכנון ממשרד הפנים ורשות מקרקעי ישראל ממשרד הבינוי מקצצת באופן ניכר את תחומי הפעילות של המשרדים הללו. בנוסף לכך, מערכת התכנון במדינת ישראל היא במידה רבה חלק מהשלטון המקומי. פיצול מינהל התכנון ממשרד הפנים יהיה מהלך מלאכותי שייצור סרבול במקום לפשט את המערכת.
בעיה נוספת בריכוז הסמכויות היא ניגוד העניינים. בעוד ברשות מקרקעי ישראל פועלת המדינה כבעל נכסים, במינהל התכנון פועלת המדינה בכובעה כריבון, בהכרעות מעין שיפוטיות. ערבוב התחומים יכול אולי להיות חוקי, אך ספק רב אם הוא ראוי.
מעבר לכל הדיונים העקרוניים כדאי לשאול האם הדרישות לקבלת ועדת הכספים, רשות המקרקעין ומינהל התכנון הן אכן תביעות אמיתיות. לא פחות סביר שכחלון עצמו יודע שמדובר בדרישות שאי אפשר יהיה למלא. הסיבה שהוא מעלה אותן בכל זאת היא הרצון ליצור אליבי במקרה של כישלון במשימה. אם בעוד שלוש או ארבע שנים לא יחול שינוי של ממש בתחום הדיור, כחלון תמיד יוכל לטעון: "לא קיבלתי את הכלים לבצע שינוי של ממש".
לחגוג בזול
שמחה רבה, שמחה רבה, אביב הגיע פסח בא, ומיד לאחר ליל הסדר והחג הראשון, שהשנה חל בשבת, יגיעו גם ימי חול המועד. למרות שחול המועד פסח קצר יותר מאחיו התאום מחודש תשרי, השנה ישנם באופן יחסי לא מעט ימי בילוי אפשריים, ארבעה וחצי אם להיות יותר מדויקים.
חול המועד הוא אמנם חלק בלתי נפרד מהחג, אולם הוא גם מועד חגיגת הבילויים והטבע החצי-שנתית של הישראלים בכלל, ושל הציבור הדתי בפרט. רבבות הורים וילדים צובאים על אתרי הבילוי השונים, מטיילים, מכייפים, נהנים ולפעמים גם קצת סובלים מהצפיפות ומהמחנק. עם זאת, להורים שבינינו קדחת הטיולים והבילויים השונים עשויה להפוך למטלה כספית לא פשוטה בכלל. העניין הכספי הופך לדוחק עוד יותר, כאשר זוכרים שהוצאות חול המועד מצטרפות להוצאות ההכנה לחג, שגם הן אינן זולות בלשון המעטה.
הדרך הקלה ביותר לחסוך בהוצאות בחול המועד היא לאמץ את עצתו של ר' אליעזר, שמופיעה אמנם במסכת סוכה, אך ניתנת ליישום גם בחג הפסח. למי ששכח, נזכיר כי ר' אליעזר היה אומר: "משבח אני את העצלנים שאינם יוצאים מביתם ברגל". הבית, והסביבה הקרובה אליו, יכולים לספק תעסוקה לילדים לפחות בחלק מימי החג, אם מקדישים לנושא מחשבה ותכנון מוקדם. זה הזמן למשחקים משפחתיים, לארוחות משפחתיות משותפות רגועות (מתי בפעם האחרונה ישבתם לארוחת צהריים משפחתית רגועה שלא בשבת?) ועוד ועוד.
מי שמעדיף בכל זאת לא לאמץ את עצתו של ר' אליעזר, לפחות בחלק מימי חול המועד, עדיין יכול להפחית במידה ניכרת את ההוצאות. תחילה כדאי לשים לב למשהו שרבים מזלזלים בו ולא מעניקים לו את תשומת הלב הראויה: הדרך. לעתים קרובות קיימת נטייה, דווקא בימי חול המועד, להצפין או להדרים. הנטייה עצמה מבורכת, אולם המחיר שלה כבד. הפער בין נסיעה לשמורה קרובה, מרחק של 15‑25 דקות נסיעה, ובין נסיעה לשמורת החצבני או תל ממשית, יכול להסתכם ביותר ממאה שקלים. אותו סכום כסף שנחוס עליו בקופת האתר יכול להיחסך במקרים רבים כבר בשלב הדרך.
נקודה שנייה וקריטית היא: צ'ופרים – מהבית. בימי הפסח מקובל פחות מבימים רגילים לקנות אוכל של ממש בחוץ, אולם לעתים קיים פיתוי לקנות ארטיקים או צ'ופרים אחרים באתר הבילוי. מחיר הפיתוי גבוה ויכול לייקר את הבילוי כולו בעשרות אחוזים. זה המקום לחסוך. את הארטיקים המובטחים קנו בסופר ליד הבית או אפילו באחד הסופרים הגדולים במתחמי הקניות בדרך חזרה.
וכמובן, אף פעם לא מיותר לחזור ולציין שאין קשר ישיר בין עלות הבילוי למידת ההנאה של בני המשפחה ממנו. בדיוק כמו שצעצועים יקרים אינם בהכרח אטרקטיביים יותר בעיני הילדים, כך הדבר גם באתרי הבילוי. נסו לחשוב על דרכי הוזלה, בדקו מראש הנחות ומבצעים, ואל תפחדו ללכת למקומות שפתוחים בחינם.