ישיבת המו"מ
ישיבת המו"מ צילום: חזקי עזרא

1. כל מי שיצא לו להיות שותף לארגון חתונה, יודע שמשך הזמן שלוקחת ההתארגנות וההיערכות ליום הגדול נקבע על ידי פרמטר אחד מרכזי. 

זו לא העונה, ואלו אינם מספר השגעונות של הכלה, לא מערכת היחסים בין המחותנים ואפילו לא מידת התיאום בין המתחתנים. הפרמטר היחיד הרלוונטי הוא משך הזמן שבין האירוסין לחתונה. 

אם פרק הזמן הזה הוא ארבעה חודשים, אז ההכנות תיקחנה ארבעה חודשים, עמוסים, מלאי משימות ומתחים. אם פרק הזמן הזה יעמוד על חודש אחד בלבד, אזי ההכנות תיקחנה חודש אחד בלבד, שיהיה עמוס ומתוח רק מעט יותר מאשר באפשרות של ארבעה חודשים.

בדיוק אותו דבר קורה במשא ומתן הקואליציוני. פרק הזמן שמוקצב למשא ומתן הוא פרק הזמן שיקח המשא ומתן. ספינים, התפתחויות, הערכות, פרשנויות. משך הזמן שיוקצב לצורך המו"מ הוא בדיוק פרק הזמן שהמו"מ יקח, לא יום אחד פחות. מנגד, הנזק מהמצב הנוכחי, בו חולפים למעלה מחודש וחצי מיום הבחירות ועד הקמת הממשלה הוא עצום. שיתוק המדינה נמשך, החלטות אינן מתקבלות, ומערכת היחסים בין אלו שיצטרכו אחר כך לשבת יחד סביב שולחן הממשלה הולכת ומעכירה. 

כמובן, מו"מ קואליציוני, כמו ארגון חתונה, אי אפשר לסיים ביומיים. יש פרק זמן מינימלי, מן הסתם שבועיים מיום הטלת התפקיד רשמית על אחד מחברי הכנסת. מדובר למעשה בשלושה שבועות ויום לאחר הבחירות, מספיק זמן כדי להתבשל, להבשיל ולחתום. חבר הכנסת שיקח את היוזמה ויפעל בכיוון בכנסת הקרובה יהיה ראוי לכל הברכות והשבחים.

2. משה כחלון רוצה הכל. הוא רוצה את משרד האוצר, ואת ראשות ועדת הכספים, הוא רוצה את משרד השיכון, ואת השליטה ברשות מקרקעי ישראל, ולקינוח הוא לא מוותר על מנהל התכנון ועל המשרד להגנת הסביבה. הכל, לא דבר אחד פחות. את ועדת הכספים הוא רוצה לקחת מגפני, את מנהל התכנון מדרעי, ונדמה שהוא לא באמת רואה מישהו ממטר.

לרבים נדמה שמדובר במקרה קלאסי של "תפוס כפי יכולתך". כחלון יודע שבלעדיו אין לנתניהו קואליציה ובודק את גבולות יכולתו. לדרוש לא עולה כסף וכדברי הפתגם הערבי "על מילים אין מכס". 

אולם, יתכן בהחלט שהעניין הוא האחר לחלוטין. כחלון למעשה מנסה להכין את האליבי ליום שאחרי. על מנת להבין את העניין צריך לשים לב מה קרה לכחלון. על גלי ההבטחה לפתור את מצוקת הדיור ולהילחם במונופול הבנקאי הוא נכנס לכנסת עם עשרה מנדטים, הישג מרשים לכל הדעות.

אלא שלקבל עשרה מנדטים זה החלק הקל בסיפור, החלק הקשה באמת הוא לקיים את ההבטחות, וכחלון יודע היטב שהסיכוי לשפר את המצב בשתי הגזרות הללו נמוך למדי. לכן הוא מציב סט ברור של דרישות, על מנת להכין את התירוץ לכשלונות. כחלון יודע היטב שהוא לא יקבל את כל דרישותיו, ודווקא זה יסייע לו בהמשך. כל פעם שישאל מדוע מחירי הדירות לא יורדים ומדוע האוליגופול הבנקאי ממשיך לשלוט בחיינו, הוא יענה את אותה התשובה, "לא קיבלתי את כל כלי העבודה הנדרשים".

3.  בליכוד מרכזים בימים אלו מאמצים באפיק אחד מרכזי, להפוך את נפתלי בנט לגרסה מודרנית של זבולון המר. הכלי שבו משתמשים בליכוד הוא הדלפות חוזרות ונשנות לתקשורת, לפיהן מוכנים במפלגה להפקיד את תיק החינוך בידיו של בנט. אגב, את ההצעות הללו מספרים אנשי הליכוד לתקשורת, לבנט, בינתיים, אפילו זה לא הוצע.

המטרה היא להחזיר את בנט למה שרואים בליכוד כ"גודלו הטבעי". ראש מפלגה קטנה-בינונית, מייצג של מגזר, מישהו מספיק טוב בשביל תיק גדול, אבל לא בהכרח בכיר, אבל לא חלק מהשורה הראשונה של הנהגת המדינה. 

ראש הממשלה נתניהו חושש מאוד מבנט. למעשה, ההערכה בסביבתו של נתניהו היא שבנט הוא האיום המשמעותי היחיד על המשך הגמוניית נתניהו בהנהגת מחנה הימין. כעת, אחרי שהצליח לקצץ את כנפיו במספר המנדטים, מבקש נתניהו להשלים את המשימה ולדחוק סופית את בנט חזרה לנישה המגזרית, ולהוציא אותו מ"המשחק של הגדולים".

השאלה אם נתניהו יצליח במשימה תלויה בכמה גורמים, אחד המרכזיים שבהם הוא חוזק העצבים של בנט ושל שותפיו לסיעה. עצבים רופפים מדי ולחץ חזק מהשטח עשויים לדחוק את בנט למשבצת המגזרית ולהוציא אותו מתמונת ההנהגה הבכירה. עמידה חזקה על הדרישות יכולה להשאיר את בנט במשחק, אולם תחייב אותו לויתורים בגזרות אחרות.

4. אחד העימותים המעניינים הצפויים להתרחש לקראת ה"מאני טיים", שלבי סגירת המשא ומתן, יהיה על תיק הדתות. פרומו לעימותים הללו ניתן היה כבר לראות בימים האחרונים, בהתבטאויות שונות מכיוון הבית היהודי מחד ומכיוון ש"ס מאידך.

מחד מדובר בתיק עתיר ג'ובים והשפעה במקומות רבים, עם נגיעה גם לתחומים חשובים מאוד כמו מינוי רבני ערים. מאידך מדובר בתיק שמשפיע על חייהם של אזרחי ישראל בנקודות קריטיות בחיים, ובמיוחד בכל מה שקשור לתחום הנישואין והקבורה.

במערכת הפוליטית נטו לחשוב ששתי המפלגות תהיינה מוכנות לפתרון ביניים שישאיר את התיק בידי אישיות מוסכמת מהליכוד, יתכן שזאב אלקין, אולם נדמה שבשתי המפלגות אין נכונות לפתרון הזה. מדובר במאבק שאף אחד מהצדדים לא יכול להרשות לעצמו להיכנע בו ולכן התוצאה הסופית תהיה מעניינת במיוחד.