ראש ישיבת ההסדר במודיעין, אל"מ (מיל.) הרב אליעזר שנוולד, הוא דור שני לניצולי שואה וחווה את הילדות בצל השואה.
בראיון לערוץ 7 הוא מספר על החיים בבית הניצולים, ההתמודדות שלו כבן, ומתייחס למטרה של דור ההמשך והאם יש מקום לקיים מסע לפולין.
"יום השואה הוא עבורנו יום עם מספר מעגלים", סיפר הרב שנוולד, "המעגל הפרטי הוא עבורנו כבנים שגדלנו בתוך זה. חלק מהדברים ראינו כילדים, מיום שעמדנו על דעתנו וחלק הבנו רק כשהתבגרנו ונהיינו הורים. אבל הנושא של השואה - גם אם בשלב הראשון לא דיברו עליו וניסו להדחיק אותו, זה היה חלק מהחיים שלנו".
בהקשר לכך סיפר הרב שנוולד כי הוא קרוי בשם אליעזר על שם סבא רבא שלו ובשמו השני - חיים על שם דוד של אביו, ששניהם נרצחו בשואה, "אז אנחנו כבר נושאים בשמנו את זכר השואה".
ההתנהלות הביתית 'האמיצה' כהגדרתו והבניה של החיים החדשים, סיפר הרב שנוולד, היו בצל השואה, "אמנם חיינו חיים רגילים לחלוטין - ההורים יצרו ובנו, אבל יש הרבה סממנים שגם אז וגם היום אנחנו מבינים שהיו בעקבות השואה". כדוגמא לכך ציין הרב כי היה אסור להשאיר אוכל בצלחת, "אז לא הבנו, היום אנחנו מבינים שזו התחושה של המחסור כשאין אוכל, תמיד במחסן היו מאגרי אוכל של קופסאות שימורים".
ככל שהשנים חולפות הוא יותר ויותר מתמלא הערצה להוריו. הרב סיפר כי במהלך תפקידיו בצה"ל, נתקל באנשים שחוו טראומות כתוצאה ממלחמת יום כיפור ושאר מלחמות, "הדברים גרמו להם שריטה עמוקה בנפש ופגיעה בשגרה שלהם ופה מדובר על אנשים שבמשך שנים נרדפו סבלו והיו על סף מוות ומנהלים חיים רגילים לחלוטין, כאילו כלום לא קרה, בגבורה אדירה. אני לא יודע אם הייתי מסוגל לעבור את הדברים האלה - הם ראו יקירהם עולים בלהבות השמימה כנגד העיניים שלהם ולמרות זאת הגיעו לארץ ובנו מוסדות חינוך והקימו משפחה. זה דבר שראוי להערכה".
"יש לנו משימה גדולה", מדגיש הרב שנוולד כבן לניצולי שואה, "אם לנו תודעת השואה ירדה מדרגה, בשנים הבאות צריך לראות איך הדברים הללו לא מגיעים למקום של 'עוד' נקודה בהיסטוריה. אנחנו צריכים להבין שאם עד היום מי שנשא את משא הזיכרון של השואה היו הורים ניצולים, לאט לאט זה עובר לכתפיים של הדור השני וצריך למלא את המשימה הזו ולשמר את הסיפורים, לייצר מצב שבתוך מערכת החינוך יש התייחסות לשואה - לא רק ביום השואה אלא חלק מתוך תכנית לימודים לאורך השנים. אחרת הדברים יישכחו".
ביקשנו לשמוע את דעת הרב שנוולד על המסעות לפולין ותשובתו היתה כי הוא מעדיף את הסיור 'משואה לתקומה' בתוך הארץ, "אני לא חושב שכדי להתמודד, כדור שני ושלישי, צריך ללכת לשם, זאת למרות שיש אוכלוסיות מסויימות שהנסיעה לשם היא חווייה מטלטלת. דווקא המסע בתוך ארץ ישראל הוא משמעותי ואם עושים אותו בצורה הנכונה הוא מביא תועלת גדולה יותר".
עוד הדגיש ראש ישיבת מודיעין כי יום השואה צריך להיות יום של גבורה וגם יום אבל - אבל לא אבל שמוביל לחידלון, אלא אבל "שמעלה על נס את יכולתם של הניצולים לגייס את השברים ומשברי הלוחות לעשות לוחות שניים - לתרום למדינת ישראל, להקים משפחות ולייצר את התשתית שאנחנו בנויים עליה. זה לא דבר מובן מאליו. אני חושב שזה פלא וצריך להעלות אותו על נס".
הרב שנוולד לא חושב שמרד גטו וורשה היא הגבורה האולטימטיבית, "גבורה אולטימטיבית היתה בעצם היכולת שלהם לשרוד עם כל האתגרים המוסריים שמציאות המחנות איתגרה את הכלואים, היכולת לשמר חגים, תורה ומצוות, זהות וצלם אנוש".
לסיום ביקשנו את התייחסות הרב שנוולד לקביעת התאריך של יום השואה לחודש ניסן, לעומת קביעת הרבנות הראשית את י' בטבת כיום הקדיש הכללי, "השאלה היא התשובה. יש פה מורכבות של שני הקטבים - מצד אחד בפן העמוק והמהותי אין כמו עשרה בטבת להעלות למודעות את משמעות השואה מאחר ויום זה הוא יום שאנחנו מציינים את המצור על ירושלים - גם אז כתובת גדולה היתה על הקיר שיהיה חורבן, אך אנשי בית ראשון סירבו להאמין שזה יקרה.
"אין לך דבר יותר משמעותי ולקח לדורות מאשר הלקח הזה כי גם בשואה אמרו 'היו לא תהיה' ומשפחתי שהיתה בהונגריה אמרו: 'אנחנו שירתנו את המדינה והמדינה תעזור ולא תאפשר שזה יקרה'. עד שהעלו אותם לרכבות ולכן מבחינה מהותית י' בטבת זה היום מתאים.
"אך מצד שני איננו פרושים מהציבור ואם עם ישראל מציין ביום זה את יום השואה, אנחנו לא יכולים לעמוד מהצד ולומר 'איננו חלק מזה'. אנחנו צריכים להיות חלק מהדבר הזה באופן הנכון - מצד אחד להיות חלק ומצד שני בעיקר להבליט את עניין הגאולה, התקומה, הגבורה הגדולה, שבאה מתוך זה והצליחו להתגבר ולבנות וליצור".