בעבודת נמלים ארוכת שנים מקבץ הרב תמיר גרנות, ראש ישיבת ההסדר אמי"ת אורות שאול בכפר בתיה מנגינות ולחנים שליוו את היהודים בתקופת השואה. באחרונה יצא לאור דיסק מיוחד ובו שירים וניגונים שכאלה. בין המבצעים ניתן למצוא את שי גבסו, מאיר בנאי, אהוד בנאי ואחרים.

לקראת יום הזיכרון לשואה ולגבורה שוחחנו עם הרב גרנות על הפרויקט הייחודי שהוא מקדם יחד עם המוסיקאי חיליק פרנק שהצטרף גם הוא לשיחה ותיאר את המיזם מהזווית הייחודית שלו.

המיזם כולו, מספר הרב גרנות, החל לפני 5-6 שנים כאשר עסק בכתיבה פילוסופית אמונית הנוגעת לשואה "ומתוך השותפות הזו (עם חיליק פרנק) הבנו וראינו ששינינו מכירים מנגינות שבאות משם ומכיוון שאנחנו יודעים את כוחה של המוסיקה לבטא דברים שמילים לא יכולות לבטא, לקחת למקום ולבטא עוצמה של רגש, חשבנו שאנחנו צריכים להשתמש בכוח המוזיקה כדי להגיע לימים ההם ולתת להם חיים".

הרב גרנות מציין כי מטבע הדברים זכר השואה כרוך לרוב בסבל, קושי, מוות, עינוי ודיכאון "אבל היו שם המון עוצמות של חיים אמונה ותקווה והמוסיקה מדברת".

החיפושים אחרי המנגינות ההן החל בריענון הזיכרון, כלשונו של הרב גרנות והסרת אבק ממדפי הזיכרון כמו גם קריאת ספרים, שיחות עם ניצולים וילדיהם, איתור תווים שהשתמרו במקומות שונים וכך מצטרפים זה לזה חלקי הפאזל המוסיקאלי הזה.

חיליק פרנק מוסיף לדברים ואומר כי לא בהכרח כל הניגונים שנאספו נכתבו בשואה או לזכר השואה והנצחתה אלא ברוב מהמקרים מדובר בניגונים שנכתבו והולחנו שנים רבות קודם לכן אך בתקופת השואה נוגנו והושמעו. "יש לנו עדויות ששרו אותן. יש יהודים שזה היה עבורם סוג של קינה וחיזוק לרוח.

''המאפיין של המוסיקה שאספנו הוא שברובה היא מוזיקה חסידית. כידוע בחסידות משתמשים במוסיקה ככלי שעוזר ותומך באדם בעבודת ה' ובחיי היומיום וגם מעורר את הזיכרון כפי שמבואר בחסידות. לכן רוב המוסיקה שכתבנו היא חסידית והסיפורים קשורים יותר לחסידים", אומר פרנק ומציין כי במרוצת השנים הולך ומתרחב איסוף החומר גם לאפיקים מגוונים אחרים.

הרב גרנות מספר על הופעות של ערב אחר ערב עם החומרים שנאספו ומסתבר שהקהל מגוון ולעיתים גם מפתיע. המוסיקה חסידית אך בהופעה האחרונה מתוך 500 איש שנאספו אליה היו כ-400 כאלה שאינם שומרי מצוות כלל ועיקר.

בהופעות הללו, מספר הרב גרנות, כמעט מדי ערב מגיע אחד השומעים או יותר ומספר על הרגש העמוק והזיכרון המודחק שהניגונים הללו העלו בו. "המנגינה מובילה, מנערת אבק ומעוררת את הרגש". את הסיפורים שמאחורי הניגונים ריכזו פרנק והרב גרנות בחוברת מהודרת המצורפת לדיסק ובכך יכול המאזין להתחבר גם אל התוכן החבוי שמאחוריו, לעיתים בתמצית של סיפור ולעיתים בסיפור כולו.

"כשנגשנו לפרויקט היינו בדילמה סביב צביון הדיסק", מספר פרנק. "האם יותר לשמר את הרוח החסידית או ללכת לכיוון חדשני ולחבר יותר קהלים". בסופו של יום הכריע השיקול להרחבת המעגלים "כדי שלאו דווקא חסידים וכאלה הקשורים לחסידות יתחברו, אלא דווקא נוער שמכירים את המוסיקאים העכשוויים. שיחשפו לסיפורים ולעדויות ולעוצמות שיש בסיפור הזה".

לדברי הרב גרנות אין מקום אמיתי לזלזל בעומק שאליו שואף הנוער הישראלי כיום, גם בעידן הפייסבוק והטוויטר. "הנוער נמצא בהרבה מקומות. מי שלא מאמין בעומקים שיש בנוער שיעזוב את החינוך", הוא ממליץ ומדגיש כי התחושה לפיה הנוער רדוד אינה מוצדקת כלל ועיקר.

"יש הרבה עומק ולא הכול שטחי. כשפוגשים את הנוער במקום שבו מוארת הנשמה, מקום שבו יש כנות ואמת שם הנוער נמצא. הרבה פעמים זו שאלה של עטיפה. כשדבר נראה ארכאי קשה להתחבר אליו, וכשהעטיפה נכונה ולפעמים זהו הדיבור ולפעמים העיבוד המוסיקאלי, העומק נותר אותו עומק".